אני אוהב מילים.
לא "מוקוס" או "ריר" או "כפתור", לא צריך להגזים – אבל כמעט את כל האחרות.
אני אוהב מה שאפשר לעשות איתן. מילים הן יש מאין. מילים הן הפלא השמיני והתשיעי, וכן הלאה.
אני אוהב מטאפורות,
הן מאפשרות לך להיות בכמה מקומות בו זמנית.
ופאנץ'ליינים,
מי יעז להתעסק איתך אחריהם?
ואוקסימורונים,
הם יין-ינגים מולחנים.
אני אוהב דיאלוגים,
אני אף פעם לא לבד.
ואקספוזיציות,
כל התחלה היא התחלה של משהו אחר.
והאנשות,
עצים, אבנים וירח: על לא דבר.
אני אוהב אונומטופיות,
הן מכניסות אותך לקצב.
ואפילו דאוס-אקס-מכינות,
(בתנאי שהן לא כחדשות, מרופא).
אבל לפעמים, תמונות שוות אלפים מהן.
הנה ספר ציורים מבריק של אמן בשם: Istvan Banyai.
הספר נקרא ZOOM ומתחיל כך:
השאר, ונהדר לראות את השאר, נמצא כאן.
יואב אבני / בלוג 
זה יפה
דוקא כאן המילים שלך עולות על התמונות
לדעתי
(התמונה ששווה אלף מילים היא זו שמותירה אותך חסר מילים. במקרה הזה אפשר לשוחח על התמונות)
אני מכריז על תיקו בין המילים לתמונות וזהו.
אני לא מבינה למה מתמחרים תמונות במילים. צריך שיהיו גם וגם, וכמה שיותר. (-:
ואנחנו מסודרים.
יפה כתבת
תודה. ואם מישהו יוסיף את הריחות, נצטרך קובץ xls וזה יצער אותי מאוד.
מקסים – מכירה גם, אבל תמיד כיף שוב.
תודה
יפה. התרנגול מההתחלה נמהל ברמה הומואפטית ממש.
לא התאפקתי מלעשות הערכה מהירה, שהתרנגול מההתחלה צריך להיות בערך בסדר גודל של עשר במינוס עשרים מטר, כלומר בגודל של אלקטרון, בערך.
לגבי ההשוואה בין תמונות למילים, אני חושב שהיא לא ממש ניתנת להיעשות, מכיוון שמדובר בתחומים אינקומונוזורביליים (חסרי אמת מידה משותפת ).
כן – מדובר בתרנגול ננסי של ממש.
לגבי האינקומונוזו וגו' – היחס המקובל אצל החלפנים הוא 1:1000 לטובת התמונות, אבל זה רק בגלל הריבית בארצות הברית. אני אופטימי.