מה? (ארבע מחשבות פוליטיות)

1. אם מישהו מתנגד בכל תוקף לנסיגה כלשהי, בכל מקרה, בכל מצב – אסור לו להצביע ליכוד. עליו ללכת הכי ימינה שיש. הליכוד החזיר שטחים בעבר ואני צופה שיחזיר שטחים בעתיד. ביבי עצמו הצביע בעד ההתנתקות, ולמרות ה-"תראו, ציפור!" הנוכחי שלו, הקשיבו שוב לנאום בר אילן.

2. גם אם כרגע אין עם מי לדבר בצד השני וגם אם הסכם שלום לא נראה באופק, חשובה הבחירה במי שמבין שזו הדרך היחידה שתוביל לשפיות. המחנה הציוני מבין זאת, בין השאר, ובגלל זה אני מצביע עבורו. אבל לא רק בגלל זה.

3. הדבר הגרוע ביותר שאפשר לייחס למנהיג לדעתי, הוא היעדר דוגמה אישית. ביומיים האחרונים, כשראש הממשלה חזר לדבר, נוכחתי שוב לדעת עד כמה מלאה בעצמה הבריכה בקיסריה ועד כמה זה מקרין מטה, לשרים, סגניהם ועסקניהם. למי שפעם לחש על אוזן: "הם שכחו מה זה להיות יהודים", צריך לומר בפה מלא: "שכחתם מה זה להיות משרתי ציבור".

4. זהו. הצבעתי, הצבענו, הצבעתם, ויהיה מה שיהיה. זו דמוקרטיה, הרוב קובע. יום אחד, כך אני מקווה, לא יהיה צריך לדבר כל כך הרבה על החיים עצמם. זה יהיה מובן מאליו.