מה? (משפחתי וחיות אחרות, אחרית דבר)

תרגמתי את "משפחתי וחיות אחרות" עבור "הרפתקה". זו אחרית הדבר שלי, המופיעה בסוף הספר:

"לאט לאט דבק בנו קסמו של האי בעדינות כאבקת פרחים," מספר ג'רי דארל הצעיר, ואחרי שני עמודים בלבד עם המשפחה העושה את הדרך מאנגליה האפורה והלחה אל האי היווני קורפו שכולו ירוק-זית וכחול-ים – הקסם דבק גם בנו, הקוראים.
עבורי לפחות, האי המתואר בספר מזכיר את ישראל של פעם, מעין 'בנימינה' שקטה וטובה משירו היפה של אהוד מנור- מקום פשוט ושליו יותר שבו הכל זורם לאט, השמש לא ממהרת, אנשים אומרים שלום וחבר הוא חבר. מקום קטן מבחינת שטחו, אמנם, אך מרווח ברוחו ובעיקר ידידותי לסביבה ולמשתמש.
עבור ג'רי מדובר בגן עדן, לא פחות. מרחבים של חורשות, שדות, כרמים ומטעים עשירים בצמחיה ובבעלי חיים ושנים בהן "על כל יום היתה שרויה מעין שלווה חסרת זמן, כך שקיווית שלא יסתיים לעולם."
קל להיסחף אחר הרפתקאותיו של הבן הצעיר במשפחה הבלתי מתפקדת עד קנאה הזו, משפחה מלוכדת, בה הריבים תכופים, תיאטרליים ומצחיקים מאוד. כך למשל מאשים לארי, הבכור, את האם בכך שגידלה את ילדיה להיות אנוכיים כל כך ולכן היא אשמה בהכל. למרות הלהט וחילוקי הדיעות עולה תמונה מיוחדת במידה – כל אחד מהם מילדי משפחת דארל מקבל מהשאר חירות להיות הוא עצמו. בין אם זה לארי המתמקד בספרות ובאמנות, מרגו העסוקה בעצמה ובמחזריה, לזלי הנמשך אל כלי נשק וג'רי הכרוך אחר עולם החי – כל אחד מהם מתפתח וגדל בסביבה המתאימה לו, והמציאות המשפחתית פושטת ולובשת צורה על פי אופיו המיוחד של כל אחד מהם. יכולתה של האם להעניק את המתנה החשובה הזו לילדיה מבלי לאבד את שפיות דעתה ראויה לציון והקלילות בה צולחת המשפחה את אתגרי החיים – הזרות באי הלא מוכר, השפה החדשה והשכנים השונים כל כך מאלו שבאנגליה, יכולה לשמש דוגמה לכל אחד מאיתנו.
למרות שלא מדובר במשפחת סופר-על (נהפוך הוא), דומה שמשפחת דארל מסוגלת להתמודד עם כל בעיה או משבר. וכך, תוך כדי ויכוחים בלתי פוסקים, האשמות הדדיות ותסכולים שובי לב, עוברים הדארלים במהלך הספר בין מספר בתים שונים וצבעוניים, המייצגים את צרכיהם המשתנים ואת יכולתם לעצב את חייהם כרצונם. והחשוב מכל: בכל אחד מגלגולי ביתם שורה השמחה. במין חגיגה מתמשכת של בריאה, טבע וחיים, מצווה הספר על הקורא לשמוח בכל מצב. ג'רי עצמו, יתום מאב וללא חברים בני גילו, מסרב לשקוע אפילו לרגע במרה שחורה ועסוק כל הזמן בענייניו ובהנאותיו. "העיזים התפזרו בין הזיתים וקראו זו אל זו בגמגום כשפעמון המשכוכית מדנדן כהד. הפרושים צייצו בהתלהבות. אדום החזה ניפח את חזהו כמנדרינה בין ההדסים וזימר לו. האי היה ספוג טל, בוהק בקרני הבוקר הראשונות, מלא בחיים מבעבעים. היו שמחים. איך אפשר שלא לשמוח בעונה שכזו?"
הספר הוא אוטוביוגרפי ברובו, ומתייחס לתקופה בה חיו דארל ומשפחתו בקורפו בין השנים 1935-1939. דארל נולד בהודו, להורים ממוצא אנגלי ואירי. אביו, שהיה מהנדס גשרים, נפטר כשדארל היה בן שלוש, והמשפחה שבה לאנגליה. כשהיה בן עשר, עברו לקורפו. באי היווני זכה ג'רי הצעיר לחינוך ביתי ממספר מורים ומחנכים, רובם חבריו של לארי (שהפך בהמשך לסופר מפורסם בעצמו). הבולט שבהם היה תיאודור סטפאנידס – רופא, מדען ומשורר שהפך לידידו הקרוב של דארל ותפיסת עולמו ואהבתו לטבע השפיעו מאוד על דארל כילד ועיצבו את עתידו.
"משפחתי וחיות אחרות" הוא הראשון ב"טרילוגיית קורפו", שבה תיאר דארל את שנותיו באי, ולאחריו באו "חיות, ציפורים וקרובים" ו"גן האלים", שתורגמו גם הם לעברית. ספרים אלה, יחד עם שאר ספריו של דארל, הם יהלום נוסף בכתר של ספרות בריטית המתאימה לכל גיל ומשלבת בין טבע, אנושיות והומור באופן מדויק ומהנה.

דארל הפך בבגרותו לחוקר טבע, כמו גם לסופר ולמנחה טלוויזיה, ואף הקים באי ג'רזי שבתעלת למאנש את 'פארק דארל לחיות בר' המוקדש לטיפול, שימור והצלת מינים נכחדים.
אהבת האדם של ג'רי הצעיר, המאפשרת לו לתקשר בנינוחות עם מורים שונים ומשונים, רועי צאן אדירי שפמים, רוצח הנמצא בחופשת סוף השבוע וכמובן – ספירו, שניה רק לאהבת הטבע שלו, והספר מאיץ בנו לצאת כבר עכשיו החוצה, אל המקום בו ממתין הכל.
"כך צריך לחיות," ממלמל המתרגם תוך כדי עבודתו – לראות בעיניים פקוחות גם את יצוריו הקטנים ביותר של העולם, לחוש את עונות השנה דרך כפות רגליים יחפות, לחפש אחר צבים במורד הגבעות, לאתר עקרבים בין אבני חומה, לאמץ בעלי כנף ולאמן שממיות ואפילו לשוחח עם פרחים (כמו שאכן קורה בפרק 14).
ג'רי מלמד אותנו סקרנות בריאה מהי, ומאפשר הצצה לכל מה שמציעה הסביבה כאשר מסירים ממנה את הכיסוי הטכנולוגי והצרכני – שם למטה יש חול ובריכות מים קטנות ורוחשות חיים ועצי זית והכנסת אורחים נדיבה –  צל קריר ורוח נעימה, לחם חם ואשכולות ענבים מתוקים.
האופן בו חווה דארל את ילדותו מוגש לנו בדרך מרעננת ובלתי מתחסדת. ג'רי שקוע כל כולו בטבע, אך מסוגל להכיל את העובדה שלזלי צד, ואף הוא עצמו לוכד לעיתים קרובות בעלי חיים ומנתק אותם מסביבתם הטבעית במין תמימות פעילה, ילדותית ושובת לב.

אני מודה שבענייני המילה הכתובה, אני כרוך במיוחד אחר תיאורי טבע חכמים ומקוריים. מהרגע שבו קראתי את המשפט הראשון של דארל, המתאר כיצד מכבה רוח פרצים אנגלית את חודש יולי כנר, ידעתי שגיליתי סופר יוצא דופן, המסוגל לתאר את המוכר עד זרא בדרך חדשה, בלתי מתיימרת אך מרגשת. דארל עושה זאת לאורך כל הספר והדיאלוגים השנונים, שלל הטיפוסים וההרפתקאות השונות מוגשים על מצע תיאורי נהדר.
"אמרתי שאהבתי להיות משכיל למחצה –" כותב ג'רי המאוכזב בפרק האחרון לפני החזרה לאנגליה לצורך השלמת לימודיו, "אתה מופתע הרבה יותר כשאתה בּוּר." הוא צודק, כנראה. הלוח החלק איתו מגיעה המשפחה ליוון מתמלא בריחות, צבעים וטעמים המפעפעים אל הקורא.
שמחתי שהספר הנפלא הזה נכלל בסדרת הרפתקה, וכמובן – שמחתי במיוחד על ההזדמנות לתרגמו לעברית.

2 מחשבות על “מה? (משפחתי וחיות אחרות, אחרית דבר)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s