מה? (חוק הסופרים המבוססים)

במהלך שבוע הספר מספר אנשים טובים טפחו על שכמי, ובעיניהם קריצה ידידותית האומרת – זהו, מעכשיו הכל יהיה בסדר. חוק הסופרים!
אז ניסחתי את דעתי על החוק במתכונתו המוצעת:

בשנת 2006 יצא לאור הרומן הראשון שלי, "שלושה דברים לאי בודד". הוא התקבל באהדה, מכר יפה, הוגדר כרב מכר, וכבר אז הבנתי שיהיה קשה מאוד להתפרנס מכתיבה.

שני רומנים אחר כך (החמישית של צ'ונג לוי – 2009, והרצל אמר – 2011) ואני כבר יודע שכמו שאמר יוסי בנאי ז"ל באנונימוס בלפי הגדול – קשה מאוד זו לא מילה.
גילוי נאות: ספריי יוצאים לאור בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן ונכללים במבצעי צומת ספרים (ובסניפי סטימצקי קשה בדרך כלל למצוא אותם).
המבצעים לא שיפרו את יכולתי להתפרנס מכתיבה אבל הרחיבו משמעותית את מעגל קוראיי. במובן מסוים, המבצעים מהווים בעיניי מעין סובסידיית אומץ לקורא ומאפשרים לו להגדיל את טווח בחירותיו, גם אם לא לשם כך נוצרו. יש גם תופעות לוואי מבורכות.
רוב קוני הספרים שאני מכיר, לא מעמיסים מכל הבא ליד אלא משקיעים מחשבה בבחירותיהם, ואכן קוראים את שלושת או ארבעת הספרים שקנו. אני לא טוען שהמבצעים הם ההמצאה הגדולה ביותר מאז המצאת הדפוס אבל אני לא חושב שהם הורסים את הספרות העברית. ספרות עברית תהיה כל עוד אנשים ידברו את השפה וכל עוד הכוח הבלתי נראה לכתוב יפעפע בנו, כותבי הספרים. אני כותב כי הספרים הם עוגן בחיי, ואני יודע שאמשיך לכתוב ללא קשר למחיר הנייר, לעמלת המפיץ או להשתלשלות החקיקה.
אני מבין את קולות הסופרים שספריהם נעדרים מהמבצעים השולטים. אני מבין את הוצאות הספרים הנאלצות לספוג עלויות מבצע. קריסת חנויות עצמאיות מטרידה אותי. אני חושב שצריך למצוא דרכים לתקן את העוולות האלה. אפשר להפנות כסף ומענקים לסופרים. אפשר לעזור לנו בעלות תרגום ספרינו לשפות זרות ולעזור לנו למצוא עבורם ייצוג בחו"ל. אפשר להפנות מענקי תרבות להוצאות ספרים ולחנויות פרטיות. אבל כעת גברו קולות מסויימים, אז השרים מרימים את ידם בעד. התנייה שכזו.

ומה יקרה אם חוק הסופרים יאושר?
עובדה אחת:
ספרים יעלו יותר.
שתי הנחות:
אנשים יקנו פחות ספרים.
אנשים יקנו יותר ובעיקר, ספרים של סופרים מוכרים ומוכרים. אנשים יקנו פחות ספרים של סופרים המממנים את הזכות לכתוב את הרומן הבא שלהם בשלל עבודות נוספות בתרגום, בעריכה, בהייטק, בסדנאות, סופרים ראויים, לא רק בעיניי עצמם, הכותבים במחירי הפסד כדרך חיים.

אולי צריך לכנות את חוק הסופרים, חוק הסופרים המבוססים, כי הרי אותם בעיקר הוא עתיד לשרת. לדעתי הוא יגדיל את הפערים, ייצור מונופול של סופרים פופולריים (טובים יותר וטובים פחות), וידחק הצידה או לפחות יפגע ברוב האחרים – לא רק בקולות חדשים ומתחילים, אלא גם בסופרים בעלי קהל קוראים מובהק המרגישים שהם נאבקים על מקומם, סופרים שעדיין לא הגיעו למנוחה ולנחלה.

בכינוס מיוחד של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת בתחילת חודש יוני, אמר ירון סדן, יו"ר התאחדות המו"לים: "עולם הספרות יהיה מגוון יותר אחרי החוק, גם אם לא הגענו למנוחה ולנחלה."
אני מסכים לעניין המנוחה והנחלה. לגבי הגיוון, קצת פחות.

שוק הספרים כולל זויות רבות. יש חוליות רבות בשרשרת – מו"לים, מפיצים, בעלי חנויות, קוראים. לכולם מה לומר בעניין זה, וצריך לפחות לשמוע את כל הקולות לפני שמחליטים. אך אם נתמקד לרגע בסופרי המקור – באנשים הכותבים ספרים ובעברית, הרי שחוק הסופרים המוצע כעת עלול ליישר קו עם תחומים אחרים במשק חיינו:
גם אצלנו, הסופרים, יקרה מה שמתרחש כמעט בכל חלקה טובה בארץ – עוזרים לחזקים.

20 מחשבות על “מה? (חוק הסופרים המבוססים)

  1. זאת היתה האינטואיציה שלי בעניין, אך שאלתי- האם לא ניתן יהיה לשחק עם פרמטר המחיר של הספר ? להציע מראש ספרים של עמוס עוז ב 70 ושלך ב40? או שזה כאילו מעיד שהספר טוב פחות?

    • בלי להיכנס לעובי קורת ה40 וה70 – קראתי את התגובה שלך פעמים ובשני המקרים התקוממתי (:
      אני לא חושב שזה רעיון טוב. אבל הייתי רוצה לפגוש את המתמטיקאי הזה, שיגדיר את מדד בורסת הספרים.

    • לא התקוממות רצינית, משהו מקומי. ופעמיים כי אני משתדל תמיד לקרוא פעמיים לפני שאני מגיב. זה הגיל (:
      ולעניין – אולי זה בעצם מה שקורה. כשסופרים מסוימים דורשים להוציא את ספריהם מהמבצעים (שאט נפש עקב זילות הספר? חישוב מתימטי מובהק של תמלוגים?) כך הם עוברים למודל ה40/70 שהצעת.

  2. כדי שלא תתקומם ממש, (ההתקוממות האחרונה ברוטשילד מאוד הלחיצה אותי😉 דע לך שכתבתי פוסטים חריפים נגד החוק, ונגד האוויר החם בבכיים של הסופרים על בזיון הספר. וגם חטפתי לא מעט מכמה סופרים חברים לפייסבוק. בזכות החוק, יכולתי לקנות לכל האחיינים שלי מתנת חנוכה – ספרים. קניתי 16 ספרים ב400 שח, כמעט כולם על טהרת הספרות העברית (נאלצתי לחפש בקפידה, המבחר עדיין לא אדיר לצערי). מה אעשה שנה הבאה ? אוציא את הכסף על משהו אחר. לא אוכל להוציא 1000 שח לצערי.

  3. וזאת כתבתי בחמישה למאי לרגל מחאתם של עוז גרוסמן ושות כנגד המבצעים:

    הסופרים הבאים אינם יכולים להשתתף עוד בבזיון הספרות, או יותר נכון- יכולים להרשות לעצמם לא להשתתף בבזיון הספרות.
    ואגב- האם בזיון הספרות הוא מחירם הנמוך של הספרים ? שם הוא מתחיל ושם הוא נגמר ? והאם כל השאר שלא הצטרפו ליוזמה- כן יכולים להשתתף בבזיון הספרות, או שאין להם ברירה ? ואני שואל- אם כשספרים נמכרים בשליש מחיר -נמכרים פי שלש ספרים, האם זה בזיון הספרות או אולי חגיגתה?

    • נחום, הזכרתי את העובדה שספריי יוצאים לאור בזמורה ביתן. העסק מורכב קצת יותר משני שבטים של סופרים. אני יכול להבטיח לך שאפשרות הפרנסה מכתיבה היא כרגע פנטזיה, כפי שכתבתי בתגובה הקודמת. ומן הראוי לשים לב לכך שדווקא הסופרים המבוססים התגייסו לטובת החוק, ועל ידי כך נוצרה תחושה מוטעית שהנה, נמצא הפתרון.

  4. יואב. אתה כותב נפלא, ובאופן המרומם את הנפש. עכשיו אבא של אשתי קורא את הרצל, (אני מקווה שאתה סולח שהשאלתי לו). המצב כרגע דפוק, לי יש תקווה סביב הספרים האלקטרוניים, וסביב האפשרות גם להדפסות דיגיטליות און דימנד, שהוזלתם תאפשר הדפסת מהדורה לפי ביקוש. אני חושב שאנחנו בתקופת תפר קשה ולא ברורה, בספרות ובטלוויזיה. אבל לדעתי תהיה אפשרות גדולה יותר למודלים אחרים של מו"לות.

    • תודה אהרן. מסכים. גם אני מחכה לראות מה יקרה מבחינה דיגיטלית. 40, 70 ומה שביניהם – אני שמח שאתה בין קוראיי ושמח שהרצל מגיע לקוראים נוספים במשפחתך.

  5. בין החוק ובין רווחת הסופרים וכבוד הספר אין דבר וחצי דבר. כולה מכשיר במלחמה של סטימצקי עם יריביה…
    לקריאה מומלצת בקרו אצל בועז ארד בפייסבוק boaz arad

  6. אשמח לשמוע את עמדתך לגבי משהו: מה הוביל את לבנת ונתניהו לתמוך בחוק?
    הרי הם חברים במפלגה ליברלית, הדוגלת בחופש הכלכלי וגם הסופרים המיוחסים בדר"כ אוהדי השמאל ולא עושים חיים קלים לליכוד.. אז מה המניע הפוליטי ?

    • לעניות דעתי – פופוליזם (זול?), הערכה המבוססת על הימור שזה הדבר הנכון לעשות כדי לרצות את מפלצת הצדק החברתי (מנקודת מבטם), כלומר, זה דואופול (פחות או יותר) שאין בעיה להקריב בלי קשר לתוצאות. ואולי נהנו להשתכנע מדברי הסופרים המיוחסים – הנה, סוף סוף מנהיגים מקבלים את עצתם של אנשי רוח!

  7. הי יואב,
    השלכותיו של "חוק הספרים" תהיינה שוליות בלאו הכי, מה שמטריד יותר בטווח הארוך הוא העובדה לפיה הנוער הישראלי קורא פחות כל מה שאינו רב-מכר מן החוץ, הזוכה להפקה הוליוודית עתירת כוכבים, או מה שאינו זוכה לעיבוד טלוויזיוני, באחד מן הערוצים המסחריים. מבחינה זאת, אני חושש מאוד כי דור קדימה ייתמעטו מאוד המתווספים למעגל קוראי הספרות. כבר עתה אני מכיר מעט מאוד קוראים מתמידים בני גילי מחוץ לחוגים אקדמיה. אני מכיר גם א/נשים שרק לפני עשור קראו הרבה, וכעת כמעט ואינם קוראים ספרים בכלל. כך או כך, אני מודאג מאוד לגבי כמות הספרים שתימכר וכמות הספרים שייצאו כאן, אם תיפסק חגיגת המבצעים… מה שלא אומר, כי המצב שעטיו נאלצות הוצאות ספרים קטנות למכור ספרים במחירי הפסד לרשתות השיווק הגדולות הוא מצב טוב או צודק. אדם אינו צריך לפשוט רגל משום שרצה להיות בעל חנות ספרים עצמאית או מו"ל קטן או כותב איכותי. כך שממילא, המצב הנוהג היום בשוק הספרים אינו נורמלי ואינו מיטיב עם אוהבי הספר (לא כמוצר-צריכה,
    אלא כיישות המעשירה את הנפש, מעוררת מחשבה, פוקחת מבועי רגש).

    • הי שועי,
      כדי לגרום לנוער לקרוא יותר צריך לחנך וליזום. למשל, מפגשים בין תלמידים לסופרי מקור – אין מספיק כאלו. כמעט ואין בכלל כאלו. אני יודע כי ספריי מצויים ברשימת סל-תרבות, אבל מכאן ועד מפגש עם תלמידים אמיתיים – הדרך ארוכה.
      לגבי המצב – הרשיתי לעצמי להתייחס בראש ובראשונה למצב האנשים שבלעדיהם לא יהיו ספרים, והם הכותבים. כפי שאמרתי, החוק המוצע יוביל לדעתי לריכוזיות ולפגיעה דווקא בכל מי שלא נמצא ברשימה הסמי-אוטומטית של רבי המכר. ולפחות לדעתי, עבור מי שאוהב לקרוא, ספר הוא יישות המעשירה את הנפש ומעוררת מחשבה בלי קשר למחיר ולמבצע בו היא נתונה. בקיצור, ממשיכים לכתוב, ממשיכים לקרוא ומקווים שיהיה טוב (:

  8. יואב, אני אופטימיסט-מטבעי אבל בכל זאת בכל הקשור לתכניות ממשלתיות-ציבוריות אין לי אמון רב במדינה או בשלוחיה; כל שכן, בטוב ליבם של אנשי העסקים במגזר הפרטי באשר
    להקניית דפוסי קריאה לצעירים. אני חושש כי בעידן שאנו חיים גם הפגישה עם הקהל, וגם המפגשים עם הצעירים צריכים להיות פרי יוזמתו של היוצר/ת בעיקר, כי אם הוא יחכה לתכניות
    מתאימות שייכללוהו בתוכן, אפשר שיחכה לגודו או למישהו אחר שלא יבוא.

  9. התקווה האחרונה היא תאוות הבצע של אנשי העסקים. האינטרס שלהם למכור כמה שיותר ספרים זהה לאינטרס שלך, שהרבה ספרים יקראו. ואיכות הספרים? זה כבר תלוי ברצון החופשי של הציבור, באחריות של ההורים ולא (חלילה) משהו שנרצה להשאיר לנבחרי ציבור.

  10. יואב, קראתי כתבה זו, ונדהמתי לגלות שיש עוד כמה וכמה אנשים כמוני, שללא קריאה לא יוכלו להתקיים. לדעתי עלות הספרים קשורה לכך שהפרנסה מן הכתיבה ומן מכירת הספרות והכתיבה, וכמו שאיתמר אמר, אינטרס. רוב האנשים לא מבינים את משמעות הספר: צבירת ניסיון במשך הקריאה, יצירה מופלאה שאדם יצר, הצצה לראשו ודמיונו של סופר מסויים, זוהי הזדמנות שלא ניתנת להרבה אנשים שאינם קוראים ספרים. הרי כבר בראשית העם היהודי, בימי התנ"ך, הספרים הופיעו. אומנם אולי לא בצורה של כמה דפים, ולא רכים כמו דפים, ולא ממש משדרים "ספר", אבל זהו דווקא כן סוג של ספר. לוחות הברית, היו סוג של ספר! לפחות לדעתי… וגם בתקופות הכי קשות של העם היהודי, הספרים הופיעו. בשואה, בליל הבדולח הנורא, נשרפו מאות ואולי אלפיספרים של העם היהודי. זה היה כמו לשרוף מאות או אלפי נשמות של יהודים. גם למדתי על זה בבית הספר. איני מאמינה שהכסף קשור לספרים. וגם לא העלאת המחירים. כל הדברים הקשורים לכסף ומחירים הם סתם. אינטרס. נאדה. כלום. לא-קשור-בכלל. וחבך שרוב האנשים לא מבינים את זה, עם כל הכבוד שלהם לפרנסה.😦

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s