מה? (על לאה-מושקה מהרצל אמר)

לאה מושקה גרה ברובע היהודי, מוקף החומה בירושלים.
אין זו ירושלים של מעלה, וגם לא של מטה. זו ירושלים אלכסונית, ירושלים של הצידה, ירושלים של אולי זהב ואולי השתקפותו הזהובה. ירושלים של הרצל אמר, ובו ישראל היא מדינה במזרח אפריקה ובארץ ישראל קיימת ריבונות ערבית, תושבים טמפלרים ויהודים חסידים המרוכזים בעיקר שם, ברובע היהודי מוקף החומה.

אביה של לאה מושקה הוא הכהן הגדול, עילוי תורה נערץ שהצליח לאחד את את כל האדמו"רים, הממונים והנשיאים – בעלז וגור, ויז'ניץ וקרלין, סאטמר וצאנז, חצרות תימן וספרד. אלפי חסידיו מסתופפים בצלו בבית הכנסת הגדול – עזרת אשכנזים וספרדים, נשים ותינוקות בית רבן, ונושאים אליו עיניים.

הימים ימי תשרי, אבל לאה מושקה לא מורשה להשתתף בתפילות ראש השנה, וגם לא לוקחת חלק בסעודת החג.
יש סיבה. תמיד יש סיבה.

"היא נצר ללילית ולאשמדאי." מסננים תלמידי חכמים.
"שדה מכונפת." מטיחים החסידים.
"ממיתה תינוקות ומשחיתה זרע." מלחששים דורשי רעתה.

אופייה של לאה-מושקה מלא מהמורות. "קאקער!" היא מקללת ביידיש, ומוסיפה בדיוק ברגע הלא נכון גם "פּאָץ'! דרעק!" ו-"קוּשׁ מיר אין טוּכעס!".
אין זו אשמתה. לאה-מושקה סובלת מתסמונת טורט ובכל עת, עומדת בדד מול התקפתם של מצמוץ העין ותנועתו הכפויה של הגוף.
עורה צח, אפה ישר ותם, ובעיניה פרדוקס אפרפר. אם היתה מוכנה לשבת לרגע ולהישיר מבט, היתה נראית כמו היפה שבמגישות החדשות. יש בה שלמות סוררת, וחיוורונה הטבעי משמש רקע מושלם להבעות פניה – יש כל כך הרבה מהן.

כל הילדות האחרות קינאו בה כשהייתה קטנה – הרי לה מספר הכוהן הגדול סיפור בכל לילה לפני השינה. אותה הוא מרכיב על כתפיים ולה נותן לענוד את החושן על הצוואר.
כשהטורט התפרץ, זה היה נֵס. עבורן.
"אבא שלי הוא הכוהן הגדול והוא יקריב אתכן!" היתה מטיחה בהן והעצב מרחף במעגלים מעל פיה כעוף דורס.

בשנים שחלפו מאז, הפכה לאה-מושקה לנבואה שמגשימה את עצמה – הסיטרא אחרא של ההגשמה העצמית. האשימו אותה בכישוף, אז למדה ברובע הארמני. קראו לה לילית, אז האדימה שיערה וקיעקעה על גבה כנפיים.
קאקערז. יימח שמם וזכרם. שיחיו, אבל לא להרבה זמן. שתולעים יערכו חתונה בבטנם ויזמינו את כל הקרובים – מיהופיץ ועד סלובודקה. שיבורכו כמו נר של שבת – שיישרפו מלמעלה ויימסו מלמטה.
לאה-מושקה נשארת בחדרה, לא משתתפת בתפילות, ולא לוקחת חלק בסעודת החג. עד שמגיע ראש השנה הזה.

עד שכפיר וארי, שני טאפעלניקים – כך מכנים חסידי ירושלים ישראלים מישראל שבאפריקה – יגיעו אל הרובע היהודי בדרך לא דרך.
יש משהו שהם מבקשים מהכהן הגדול. יש משהו שהכהן הגדול ידרוש מהם.

לאה-מושקה, היכוני. ימים יגידו. לא חודשים ולא שנים. שעת המעשה קרבה ובאה.

10 מחשבות על “מה? (על לאה-מושקה מהרצל אמר)

  1. הפסקתי לקרוא את הפוסט באמצע, מחשש לספויילר. כן, אני יודע שלא תעשה דבר כזה לקוראיך, אבל אני כבר לקראת הסוף של "הרצל אמר", נהנה מכל שורה ולא רוצה להסתכן…
    איזה ספר מעולה.

  2. מאוד נהניתי מהספר. וגם אהבתי מאוד את הדמות הטורטית של לאה-מושקה (למרות שמזל שלא קראתי את הפוסט הזה קודם! זה היה מספיילר לי).
    יש מצב שאתה מארגן לי פגישה איתה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s