מה? (כל גל נושא מזכרת)

עד שבאתי לרוטשילד, הגיעו האוהלים לנורדאו.

יפה לראות שגם כשמדובר במאהל, השכונה האהובה שלי שומרת על ציוויונה המתון ומוותרת כרגע על ההדף הרוטשילדי.

קראתי שיש כאלו שתהו מדוע רבים מאוהלי המחאה זהים, ואם מדובר בגוף מממן. יכול להיות שמדובר באוהלים שניקנו מזמן במסגרת קופון סוחף של איזה גרופון ורק עכשיו קיבלו הזדמנות לצאת ולמתוח איברים?

צד אחד בי שמח על החשמל הלא סטטי שמעקצץ סוף סוף את אנשי הטפלון המרופדים. לכולנו יצא להיתקל בשכבת השומן האטומה הזו, המאיישת את קומות הפנטהאוז במגדלי הממשלה, הלקסוסים השחורים, החותכים על כביש החוף או השורות הראשונות שחונקות את הפרקט בהיכל נוקיה. להם הגז, להם הבנקים, להם המילקי, להם מכרות הזהב והפוספטים. להם עורכי הדין ורואי החשבון. אוליגארכים כחול-לבן. הפערים בלתי נתפסים והם תוצאה של עיוות ואינטרסים חשוכים. עיוות אפשר וצריך ליישר. אינטרסים חשוכים אפשר וצריך להאיר ולסנוור. אסור למדינה לשאול רק מה אתה תוכל לעשות בשבילה. עשיתי. עושה. אעשה. המדינה חייבת לשאול את עצמה מה היא יכולה לעשות עם כלל משאביה למען כלל אזרחיה, גם אם אינם שייכים לשש-שבע-שמונה משפחות הקרם-דה-לה-קרם שממצמצות עכשיו בפליאה – מה קרה לכם שם למטה, במעמד הבינוני? (איזה כינוי מעליב!) למה אתם כועסים כל כך, זה משהו שאמרנו? רוצים קוטג'? למה לא אמרתם? הנה קחו קוטג', קחו, קחו. פה גדול. יופי. איך עושה אוירון? עכשיו כבר יש קמצוץ בסטיליה באויר, וזה אירוני כשחושבים על כל הדירות המיותמות, דוברות הצרפתית בעיר.

הצד השני בי מזכיר לעצמו שהמון תמיד הדליק בו נורה אדומה. סדר חברתי חדש צריך להפציע מתוך הקיים. לא על חורבותיו. אי אפשר לגדל ילדים באנרכיה כתב חבר אחד שלי ואני מסכים, וקשה מאוד לגדל אותם כשחדר וחצי עולה מיליון וחצי, גם זה ברור – אבל מי שמניף שלט עם מובארק. אסד. ביבי. לא מבין עד כמה מילים בודדות עלולות להיות מסוכנות לכולנו. אני מאוד מקווה שתקום מפלגה חברתית שפויה מכל זה, אצביע עבורה בלב חפץ, אבל אני מודה – תמיד היה לי קשה עם קונצנזוס משולהב וצפוף. גם אם צודק. לעיתים רחוקות עשיתי גל עם כולם ודווקא היו לי לא מעט הזדמנויות.

אולי עכשיו, לראשונה. אז בהצלחה לרובנו. חם נורא בחוץ והקרח דק גם ככה.

עוד משהו חשוב על צדק חברתי:

1. הוא מחייב שכל אזרחי ישראל ישרתו בצבא ללא הבדל דת גזע ומין. חרדים, ערבים ומתרצי תירוצים (חלקם אולי עושים עכשיו שירות לאומי מבורך במסגרת המאבק). לא רק כסף עומד על הפרק, גם זמן וסכנת חיים.

2. הוא מחייב שכולם ישלמו את כל מיסיהם – זה יעזור בהקטנתם. לא רק שכירים – גם עצמאים שיצאו צדיקים ביצאת צדיק ורומזים “מזומן, מזומן.”

ועוד משהו פחות חשוב על טלוויזיה:

1. מסכן איתן אורבך וחבורת ה24/7 שניסתה לתבוע את חמש עשרה דקות התהילה (כולל פרסומות) בזמן כל כך לא מתאים.

2. בין הפרקים המופתיים של משחקי הכס ושובר שורות מסתננים עוד ועוד פרומואים לעוד ועוד שקשוקות ריאליטי. לא, המציאות לא עולה על כל דמיון. המציאות לא מזוקקת. הדמיון כן.

ואף על פי כן, נוע תנוע. המציאות.

12 מחשבות על “מה? (כל גל נושא מזכרת)

  1. הקרן החדשה לישראל מקימה מערך לסיוע חירום למען מאבק הדיור בפריפריה

    (19.7.11. עדכון אחרון – 25.7.11)

    מה שהתחיל במחאות מקומיות, כגון פלמחים ומאבק החופים והתגבר במאבק נגד גירוש ילדי העובדים הזרים ומאבק הגז, הופך כעת לשיטפון עם מאבק הקוטג' ומחאת הדיור. הציבור בישראל למד לעמוד על זכויותיו ולתבוע מהמדינה חלוקת משאבים צודקת יותר. הקרן החדשה לישראל גאה להיות זאת שליוותה את כל מאבקיה של החברה האזרחית בעשור האחרון וגאה ללוות גם את המאבק הזה, ברוח, בכוח אדם ובמשאבים.

    מצחיק שהמוחים מתעקשים באמירה:"אנחנו לא פוליטיים"

  2. הי יואב,
    תודה על פוסט מצוין. כמוךָ אני לא ממש איש של הפגנות
    גם כאשר ההפגנות הן צודקות ואני מזדהה לחלוטין עם יעדיהן.
    אני חושב שבמקרה שלי קוראים לזה אישיות אינטרוורטית, כלומר:
    תחושת חוסר נוחות רבה כאשר אני עומד בתוך המון אדם. זה יכול
    להיות גם מרכז מסחרי, נמל תעופה, תערוכה, מסיבה במועדון,
    מסדר צבאי, טקס רשמי, מסיבת קוקטייל וכיו"ב.
    אני מקווה כי מארגני המחאה יכניסו לרשימת דרישותיהם גם פנסיות
    מסודרות לעובדות/ים, הנגשת מוסדות ציבוריים ופרטיים לנכים ובעלי
    מוגבלויות, הטבת קצבות הזיקנה, חלוקת משאבים הוגנת יותר בין
    המרכז והפריפריה, ובכלל בין המגזר היהודי ובין המגזר הערבי (המוסלמי הנוצרי והדרוזי).

    • תודה שועי. לגבי הדרישות, אני דווקא מאמין בצמצום. הרשימה הופכת לארוכה מדי, מפוזרת, בלתי הגיונית. הכל ייסגר בביצה הפוליטית – לא משנה כמה שירים נשיר בכיכרות בחולצות לבנות – ושם, מדברים במסרים פשוטים, וחוזרים עליהם עד שהם נקלטים. לדעתי צריך להתרכז במיסוי רובין הודי: לקחת מהעשירים ולתת לשאר. ובדיור.
      תפסת מרובה וגו'.
      ועוד משהו – כשדורשים דרישות, צריך לדעת איך ומה רוצים להשיג בשפה פרקטית. כרגע לא נראה לי שזה המצב. הממשלה תשסה בכולנו כמה עורכי דין וכמה כלכלנים ותוך עשר דקות כולנו נהיה חייבים לשאוף טיפה אויר.

  3. גרמת לי לחשוב על העניין הזה של המעמד הבינוני והמעמד הגבוה. כמה נמוך אפשר להתייחס כך לאנשים. כמו שיש כאלה שמסתייגים מהגיל הרך. מה רך מה קשה. ובכלל מאד אהבתי את הגישה הבהירה שלך. תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s