דגי זהב הם לבעלי לב חזק בלבד. ואני לא מדבר רק על המשאלות ועל התחושה הזו של האומגה שלוש באויר.
למרות שזה כיף, המשאלות. תודו, הרי אין עוד חיה כזו. שמעניקה. ולמרות האגדות, דגי זהב לא חזקים במתימטיקה. הם לא זוכרים כמה משאלות היו וכמה כבר ניצלת. וגם אם היו זוכרים, אני בטוח שלא היה אכפת להם. לדגי זהב יש לב גדול ואטלנטי ומים מתוקים בנשמה.
כשזו החיה שלך, כשאתה והחתולים ביחסי שלום-שלום, כשאתה מחוסן מפני הקמפיין המתוחכם של הכלבים (ידידו הטוב ביותר של האדם, לא פחות). אתה זוכה לראות כמה גלגולים מקרוב. דג בא בשמחה והולך בצער, אבל עם הרבה שקט ואצילות. אצילות נדרשת גם בצד האנושי של המשוואה. יש המון סוגים של דגים, אבל רק שני סוגים של אנשים – כאלה שזורקים לאסלה ומורידים את המים, וכאלה שלא.
כן. דגי זהב הם לבעלי לב חזק בלבד. הם לא נאחזים בחיים בכל מחיר, כמו כמה הולכי 4X4 שאני מכיר. לא תתפסו אותם בקופות החולים, אצל איזה וטרינר-משלים-סיעודי.
היום נבחר שום-שם 8. התגלגל. משאלות חדשות.
להתראות שום-שם 7, היית יופי של דג.
😦
כמה עצוב. יזד"ל
אני לא מסוגלת להוציא דג מת מהאקווריום שלי, וכשבעלי מוציא אותו, ובאכזריות אומר כדי שאשמע: "בוא, חריימה – הולכים" אני מסוגלת להזיל דמעה. אבל לאסלה?? את זה אף פעם לא הבנתי…
זד"ל *
השם יקום דגו.
וואי, רציתי לרשום הי"ד אבל שלך הרבה יותר מוצלח!
🙂
עקרונית גם אני לא מבינה הדחה במים. למרות שבחודש תשיעי הדחתי אקווריום שלם. לא הייתי מסוגלת לראות ירוקת. אבא שלי קרא לי רוצחת, אבל מצפוני היה נקי. גם הסלון שלי.
קודם כל מצפון נקי, אחר כך אקווריום, אחר כך העולם!
או להיפך? לא זוכר.
קודם הפנסיונרים בערד, אחר כך היקום כולו 🙂
כבשת אותם בסערה.
תודה (-: היה כיף.
זה קורה בסוּפֶרים הכי טובים.
אוי, מזכיר נשכחות… כשעבדתי עם פעוטות – הדג אף פעם לא מת (אתה יודע, כמו מה שאומרים על פרייארים) , לפעמים הוא היה חולה (ככה זה כצפים על הצד…) ולמחרת כבר הבריא באופן מדהים (לדגים האלה יש כושר הישרדות…) – אף פעם לא הייתי טובה בלהסביר את מהות החיים לילדים בני שנתיים…
כמה נכון (:
הצלחת להעלות חיוך על פניי. 🙂