מקום? (לא כל הנוצץ בקניון הזהב)

זה נכון, באמת לא כל מה שנצץ היה כזה.

ואולי זה אני  – לא התכוננתי. לא התכוננתי כיאות למפגש עם מבול ספרי הבישול והאנשים ליד הקופה – חלקם בלי שמחת החיים, רובם עם החדש של אתגר קרת.

חזרתי מוקדם. הרגשה מוזרה, לנווט לשווא בערבות הארנונה האלה, המשתרעות בין חולון לראשון לציון. להיות תלוי בג'י.פי.אס. רק עשרה קילומטרים מהבית.

בבית, נדרתי – אכין לעצמי פסטה. אתם יודעים, בהתחלה אנשים באמת חושבים על אוכל. ואז אקרא עמוד של צ'ונג לוי, כדי להיזכר במה שכתבתי. כדי להתכונן לפעם הבאה.

"בעוד ארבעה קילומטרים, כיכר לפניך." אמרה הג'י.פי.אסית. "צא ביציאה השנייה."

האנשים מהעירייה טענו שזה לא באמת לבד – הרי היתה לך משפחה גדולה. אחד מהדודים שלך, חיים – זה ששכנע את כולם להזמין אתכם לליל הסדר, זה שהכי פחות כעס על אבא שלך כשהתחתן עם לא-יהודייה, הסכים לקחת אותך. גרת שנה בחולון, ברחוב השבר הסורי-אפריקאי 5, אבל היה לך ברור שמשם יהיה קשה מאוד לחזור ולטפס על הפירמידה. לא הסתדרת שם, גם לא אצל דויד בראשון לציון, או אצל יוסי באזוּר. רבתָּ עם בני הדודים. גרמת ללאקי, הכלב המעצבן, להתפרץ לכביש בעיצומו של מרדף עקר אחר צללית כדור. לא התכוונת שייפגע. התדרדרת בלימודים. ברחת מהבית ללילה אחד וישנת בגינה ציבורית. בפעם אחרת הצלחת להגיע לבד עד לירקון. אצל הדוד ראובן החזקת מעמד פחות מחודש – היית בכיתה ה', וכשהרמת את היד בסוף שיעור לשון ושאלת את המורה למה בעברית בלי ניקוד אין הבדל בין גּוֹיָה לגְּוִיָּה, החליטו לערב את היועצת שהמליצה על משפחה אומנת.

ככה הגעת אל המוסקוביצ'ים.

בערב הראשון, כשאכלתם חביתה, לחם שחור, קוטג' וסלט, נותרת שקט (גם שם לא היה אורז). האמא השתדלה מאוד וגם הילדה היפה, וכל מספר דקות שאלו אותך אם הכול בסדר.

"כן."

את מסלאו תלית כרגיל – לצד המיטה. קיפלת והסתרת את ה-'1908-1970' בתחתית התמונה, ובמשך שנים המוסקוביצ'ים הניחו שהאיש בעל שְער צמר הפלדה, הסוודר הישן והשפם – הוא אבא שלך.

לא תיקנת אותם. קוראים לך צ'ונג לֵוי, לא הארי פוטר – אין שום סיבה שהצלקות שלך יהיו כתובות על המצח.

                                                                                                      מתוך החמישית של צ'ונג לוי.

וזה שיר שאני אוהב כבר המון שנים. המגרעת היחידה שלו היא חוסר ההתאמה לפסטה, אבל לשם כך ציווה לנו האל הטוב את הגבינה המלוחה.

4 מחשבות על “מקום? (לא כל הנוצץ בקניון הזהב)

  1. כמי שנולדה וגדלה 28 שנים בצמוד לקניון הזהב, אפילו כשעוד סתם קראו לו חול, אני קוראת את מה שאתה כותב ומתמלאת מועקה… את השאר אני אספר באופן אישי.
    וגבינה לבנה על — פסטה— זה מצוין , אגב.

  2. נראה לי שאני הולכת להתחבר לספר הזה (אמא גויה, למשל), אבל בעיקר בגלל איך שאתה כותב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s