מה? (פנקסנות)

ב-1993 ארזתי איתי למזרח שתי מחברות. את האחת קניתי, ואת השנייה קיבלתי במתנה.

                    (קניתי)

ואהבתי את שתיהן, אֵלִי. כי ככה באמת נראה הטיול ההוא – לפעמים הרמוני, אמיץ, נטורליסטי ומפותל כמו המחברת הימנית. ולפעמים שחור-לבן, מפוזר ופרום-קצוות כמו האחרת.
הראשונה בה כתבתי היתה הצבעונית, כמובן. אחר כך הגיעה תורה של השניה. אחר כך מתבגרים. בעמוד הראשון ציטטתי לעצמי מההוביט (ומרוב התרגשות, כנראה, שכחתי את הגרשיים בתחילת הציטוט):

ציטטתי משם גם בעמוד שאחריו:

"וכך החלו את המסע ביום בהיר אחד לפני תחילת מאי, כשהם יוצאים מן הפונדק רכובים על סוסונים טעונים.
ובילבו חבש ברדס ירוק-כהה (שצבעו דהה קצת מחמת הגשמים) וגלימה ירוקה-כהה ששאל מדוואלין. הם היו גדולים מכפי מידתו ומראה היה מצחיק, ומה היה בנגו אביו חושב עליו אין אני מהין לשער."

וכתבתי. מדי יום בערך. הדבקתי באדיקות כרטיסי רכבת סינגפוריים, ורגעים נפאליים, ומצבי צבירה תאילנדיים, ועטיפות בירה הודית, וסיננתי מילים לשירים, ונתקלתי באמיתות. ודייקתי, למען ההיסטוריה, ואספתי חומרים – כל מיני חומרים – בלי לדעת שאני אוסף, ושאלו חומרים. 

 
 
 
 

והכל לעצמי.

במהלך הטיול ההוא הקפדתי לבקר בכמה שיותר איים. המילה "קו" – אי בתאילנדית – הדהדה לי בראש (קו-קו). פעפעה בעצם. וידעתי שאני חייב לכתוב על אי כזה, משולש, המסתתר בוודאי ב-A של ה-Indian OCEAN על המפה, אי ששמו עשוי קוקוס וגיאומטריה.

לפטופים באים והולכים ואיתם הפנקסים. כשחושבים על זה, פנקס מתפקד ממש כמו זיכרון קשיח למחשב. היו לי כמה במהלך כתיבת שלושה דברים לאי בודד, כשקו-טנ-גנט עלה מהאוקיינוס. אני שומר את כולם.

  

השיטה קבועה, למראית עין: הפנקס תמיד בהישג עט ומותר לכתוב בו הכל, בלי להסס. מתישהו תגיע הברירה הטבעית (או חדר המיון) ולמשפטים הטובים תובטח קביעות. האחרים לא ינטרו טינה.

           

המעבר לחמישית של צ'ונג לוי היה חלק יחסית, לפחות במה שנוגע לצורות החיים המלבניות:

                             

וגם:

 

מאז קברתי לפטופ אחד, וגיליתי שקשה לי להחליף פנקסים. אני רוצה פנקס קבע. פנקס שרות. חרוץ ומאמין בעצמו, עיקש ופלאי. ושלי. פנקס שיתברך בין השאר גם ביכולת המילוי העצמי ותמיד יהיו בו דפים.

                           יפה, נכון?

בתוכניות העתיקות של ה-BBC תמיד מחפשים בתחתית את סימן היצרן.

 

אני לא מתכוון להסיר בניתוח לייזר את הלוגו מגבו. זה הזמן להיזכר בציטוט מפורסם – ספרותי כמעט – מפנקסו של אחר:

"I think there is a world market for maybe five computers."
– Thomas Watson, chairman of IBM, 1943

באתר של IBM (חיפשתי. מצאתי), יש גם תעודות המעידות על ייחוסו. הוא נקרא Think Note Jotter IBM Vintage וזה תיאורו:

Slim textured vinyl pad with notepad and IBM values message. Includes two blank 2-3/4"x4-1/4" refills. 3"x4-1/2". THINK imprint on front, IBMers Value imprint on inside cover and "For refills, please visit logostore-globalid.us" on back. Tan.

ולא סתם "IBM values message", אלא ציטוט של ממש – מלחמת הכוכבים סטייל – שעוזר לך כשהדרך אובדת והפוֹרְס אינו בנמצא:

וכך כתוב:

Dedication to every client's success

Innovation that matters for our company and for the world

Trust and personal responsibility in all relationships

מסירות. חדשנות. אחריות אישית. טוב לאנשי מכירות מהמאה שעברה, ונכון גם לכותבים. הפנקס החדש שלי מבין בדברים האלה.

11 מחשבות על “מה? (פנקסנות)

  1. אני קוראת את זה עכשיו
    את שלושה
    הולכת איתו לכל מקום
    (את ה"לא" של אלפא קראתי בלב הנואווור, נשבעת כשחיכיתי לילד שלי שהורידו לי אותו ברכב 4 כפול 4 באיזה חור בעמק האלה)

    וכל הכתב יד הזה בא לי בדיוק בזמן

  2. כי ככה ברכבת בהודו כולם באים לראות את הפלא שכותב הפוך, מימין לשמאל.
    אפרופו ההוביט, משפט שנאמר לי על ידי אוסטרלי אחד בדהרמסלה:
    How can you be the chosen people when you read your books backwards, from the end?

  3. בימים שבטרם המחשב הנייד הוא היה מצוי הרבה יותר. היו לי כמה כאלה. חלקם שמורים. חלקם אבדו. אני גם מתגעגע למכתבים של פעם. זה משהו שהמייל לא מצליח לפתור, ותחושות שאינו מצליח להעביר.
    יפה לראות את השפעת החיים על צ'ונג וחמישייתו
    (-:

  4. שחר – בדיוק בגלל זה! אנחנו הנבחרים כי אנחנו יודעים מה יהיה הסוף.
    שועי – ועדיין לא ברור לי אם החיים משפיעים על הספרים או להיפך. גם וגם כנראה.

  5. ..ורוד כזה עם חיפושית היה לי בצבא
    פעם בכמה זמן אני אומרת שאני חייבת פנקס בתיק, לכל מיני מחשבות, מתכונים שמצאתי ברשת ואני ח-י-י-ב-ת לנסות, ורעיונות למתנות מדליקות

    ואז אני ממשיכה לכתוב הכל על פתקים
    =)

  6. עשית לי חשק לפתוח מחברות שלי מפעם,
    ואין כמו סדר ספסח וניקיון אביב למצוא כאלה "אוצרות" (הידעת שבכיתה ו' הייתי מאוהבת באלעד??) כאלה מין דברים…
    תודה שנתת לנו להציץ🙂
    חג שמח

  7. תודה ליאת.
    של, חג שמח גם. מעניין איפה אלעד היום.
    צ'יף – אתה תצטרך לחתום על כמה מסמכים קודם. ואז על עוד כמה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s