מה? (נו, באמת – סיפור קצר)

רגע לפני שהסיפור הותיק הזה עולה על המטוס כדי לחפש מזל או לפחות גרין-קארד בעולם החדש, הוא כאן, בעברית, מול קהל ביתי, באולמות הקטנים האלה שהוא כל כך אוהב.

                                             נו, באמת / יואב אבני                     

הגשם פסק. בבוקר הוא רץ להסעה של כיתה א', בצהריים החליף את הילקוט בכדור ובתלבושת הכחולה-לבנה ולפנות ערב חזר, סמוק ומלוכלך ורעב. בגדיו היו מוכתמים מדשא רטוב ובוץ, ובאמבטיה הוא צרח צרחת לונה-פארק כשהשפריצה עליו מים חמים.
"איך היה בבית הספר?" שאלה.
"פשוט." ענה.
אחר כך חתכה סלט ופרוסות לחם עבות ואמרה לו, "תאכל, תצטרך כוח כשתגדל."
הוא לא היה יכול לענות והצחיק אותה לראות אותו בולע במהירות כשהשיער מטפטף מים לכל עבר. כשסיים שאל, לא בפעם הראשונה: "נכון שגם אני אכתוב הרבה ספרים כמו שאבא היה, נכון?" והיא הנהנה ומשכה באפה שהיה גדול מדי לפי דעתה, רק משום שסירבה להעריך עד תום את כוחן של עיניה.
ואז חדשות – הוא תמיד התעקש לחכות לתחזית מזג האוויר. כשהיה קטן יותר, הייתה מספרת לו שלא בכל יום תהיה תחזית – רק מתי שמזג האוויר מסכים להתגלות.
כששכב לישון, ניסתה לחשוב אם גם הוא מרגיש שהיום הזה היה קצר כל כך. ובמיטה, ממש לפני שכיסתה אותו ונישקה ויישרה את השמיכה וכיבתה את האור, הוא שאל: "נכון שהילדים אומרים שאת מכשפה, נכון?" הוא נשען על הכרית שלו ועשה מין פרצוף של שיחת חולין. היא לא האמינה שהוא אמר את זה. אבל הוא אמר.
"ואתה מאמין להם?"
הוא התלבט קצת. "לא. מה פתאום, מכשפה זה דבר רע."
היא אמרה שלא תמיד. היא אמרה שיש מכשפות טובות.
"אז את מכשפה טובה?"
"לא."
"אז למה יש לי מטטים וינשופים וכובעים עם חוד על הפיג'מה?"
"מטאטאים," תיקנה, ואז ראתה שהוא צודק – באמת יש לו כזו פיג'מה. "תפסיק," היא אמרה, "זו רק פיג'מה. האחרות בכביסה."
"ולמה צחי שומרון אמר שהוא ואלי גלבוע ראו אותך פעם הולכת בבית בלי בגדים?"
היא הסמיקה ויופייה האדים. "בטח יצאתי מהמקלחת," ענתה והרגישה איך לחייה מתלהטות כמו כיריים של גז אציל, "די. לישון. אתה כבר ילד בית ספר."
הוא חייך בחשיבות ונרדם על הבטן כמו תמיד. בלי דאגות, עם זיכרון חלק כמו המשחק ההוא שאפשר לנער כדי למחוק את הלוח.
היא פתחה את המקרר וסגרה. היא הדליקה את הטלוויזיה וכיבתה. התגעגעה ובכתה כשפניה אל הקיר. ובחוץ – הירח. אפשר לראות מכל חלון.
לבסוף טיפסה לעליית הגג ופתחה את ארון המטאטאים הגדול שעוצב כמו ארון קבורה שעומד על רגליו. זה היה בית ישן בקיבוץ ותיק והיא העדיפה אותו כך, לא משופץ.
היא כיבתה את האור מעל שולחן הכתיבה וגם את מסך המחשב. כשיצאה החוצה, היה בידה מטאטא.

                                       Serendipity, thestampbug.co.uk

הלילה הרעיש בקולות של חצר, והשמיים נראו כמו בית הבליעה של מישהו. היה ריח חם ומתוק של קרבות חרגולים תחת עלים בשרניים והיא טיפסה ועלתה בפעם הראשונה על גג חדר הכביסה הקטן, הצמוד לבית, שאפה עד שלא נותר בה מקום בלי אויר ואז קפצה קדימה, רכובה על המטאטא.
עבר קצת זמן ולרגע אחד עברה בה התרגשות עצומה, אך לא מספיק זמן, וההתרגשות לא הייתה מספיק עצומה והיא נפלה על הדשא – כמעט מיד, והמטאטא לידה.
היא שכבה על הגב והעבירה יד רטובה מטל על המצח ואמרה לעצמה – "נו, באמת." ואז שכבה שם עוד קצת לפני שנכנסה לבית וניסתה, לא בפעם הראשונה – למצוא את פניו בירח.
אחרי שהתקלחה, ניגשה לשולחן הכתיבה והדליקה מחדש את המסך. שתי השורות הפותחות את הסיפור האחרון שלו הופיעו כמעט מיד: "זה היה קיבוץ שבו הכביסה נתלתה בקרבה יתרה וכל אטב עצר מבעד שני בגדים מליפול על הדשא. זה היה קיבוץ שבו שיחקו בעיקר כדורגל."

____________________________________________________________________

                                                      פורסם לראשונה ב-"איזה מטומטמים האמריקאים"

5 מחשבות על “מה? (נו, באמת – סיפור קצר)

  1. השיחה בין הילד ואמו אינטימית ויפה.

    שתי הערות קטנוניות:
    "מתי ש" – אם זה לא בדיבור ישיר מוטב לוותר על הטעות הזו.
    "לעצור מבעד" – גבולי, אבל מוטב כמובן לעצור בעד.

  2. בעניין ה"מתי ש" לא משום שזה תקני כי זה לא, אלא משום שבסיפור הזה, בהקשר שבו הוא נמצא, זה אמנם לא דיבור ישיר, אבל בהחלט מה שנקרא "מבע משולב" ומותר ואפילו רצוי, כדי להדגיש את המבע של האמא.

  3. תודה.
    נועם, לא צריך לכעוס. לא חייבים אתר. לא צריך לדרוש.
    לגבי המבע המשולב, אני מסכים עם ימימה.
    לגבי הסירה אני מסכים עם סיון.
    לגבי המטאטא אני מסכים עם התמונה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s