מה? (שני דברים טובים קשורים)

1. ספר (1985): גלפגוס / קורט וונגוט (מבוסס על סיפור גאוני)

סיפור נוסטלגי על מסעה של הבאהיה דה דרווין – אונייה אקוודורית/תיבת נוח חדשה – שיצאה להפלגתה האחרונה לפני מיליון שנים, ב-1986.
כן, לפני מיליון שנים, ב-1986.

באותה תקופה, סוף המאה העשרים, סבלו בני האדם מאוד בגלל סיבה אחת ויחידה – מוחם היה גדול מדי. אותו מוח אדיר מימדים שלט בהם – היתל, ושיקר, ותיסכל וגרם להם לבנות מכונות הרס וטילי נפץ מעופפים שהיו להוטים להזדווג עם כל דבר מפיץ חום כמו צלחות מכ"ם או ערים. אבל כל זה היה ב-1986, בדיוק בשנה בה החלו החיידקים לזלול בייציות, בדיוק בשנה בה הבינו בני האדם עד כמה אבסורדי הרעיון של ויתור על סחורות של ממש תמורת שטרות נייר. ואז מלחמה, והפלגתה הגורלית של הבאהיה דה דרווין, ומיליון שנות אבולוציה דרוויניסטית אחר כך, התכווץ מוחם של בני האדם לגודל הרצוי וכעת הם עוסקים בדיג בעזרת סנפיריהם הפשוטים. אין זיקנה כי הכרישים הלבנים טורפים את החלשים ודואגים לאזן את גודל האוכלוסייה. איו עוני כי השורדים מצליחים למצוא דגים לאכילה. אין פחד או שעבוד כי כל אלו היו תולדה של מוחות גדולים – כיצד ניתן להפחיד או לשעבד אדם בעזרת סנפירים ופה בלבד?

2. סרט (2007): Into the wild / עד קצה העולם (מבוסס על סיפור אמיתי)

סרט בבימויו של שון פן המתוסבך על אלכסנדר סופרטראמפ – שם בדוי – ועל מאה ימים באוטובוס הקסום באלסקה וגם על השנתיים שלפני שהתחילו בנטישת רכב, שריפת דולרים, ותרמיל גב. יותר מיפה, יותר מנקי (כי הטבע נקי, גם כשהוא מפיל את הסופרטראמפ לקרשים או מלכלך אותו בבוץ אולי אפילו בייחוד כשהוא מפיל את הסופרטראמפ לקרשים או מלכלך אותו בבוץ). עשוי כולו בדידות צרופה. אומץ אמיתי. קרח חם. משהו כזה.

             

"Society! Society" – אלכס מנסה להסביר (לשווא) ונכנס לפנתיאון הזעקות הקולנועיות – יש כזה – יחד עם "Tech Support" של טום קרוז בונילה סקיי, ו-"Existenz to a pause" של ג'וד לאו באקזיסטנז.

8 מחשבות על “מה? (שני דברים טובים קשורים)

  1. את הסרט אינטו דה ווילד ראיתי אחרי שהפסקול הנהדר (תקליט שלם של וודר) לא הפסיק לשחק לי בבטן באיזה בית קפה שהייתי כותב בו בחו"ל
    תקליט אדיר.

  2. וגם הספר וגם הפסקול פשוט מעולים. מצטרפת להמלצה.
    את הספר של וונגווט שיכנעת אותי (בקלות) לקרוא. באופן מוזר אני בדיוק באמצע The world without us. פחות בדיוני, אבל באותה הרוח. אז זאת עוד המלצה.

  3. הי אודי (מה שלומך?) – הפסקול באמת מעולה.

    הי דפנה – לא פתאום. אני לומד ממנו המון (ואז הוא מת).

    הי שחר – אני שמח על הקלות. The world without us מצויין וקשור מאוד גם הוא. תודה.

  4. הספר נורא עצוב! כמעט כמו שממה נידחת. כזו שמדי פעם מופרת שלוותה ע"י שיח סירה קוצנית, נסחף תועה ברוח!

  5. למלומך הקר התקבל בברכה.
    הספר של וונגוט נהדר, תקרא. את הספר של קצה העולם לא קראתי, אבל הסרט פועל בדרכים נסתרות, לא רק מדכאות. אבל גם.

  6. התכוונתי לסרט כמובן. כמה קווזי-אינטלקצ'ואל מצידי.

    (טוּד)

    אל תשכח לראות היום מצרים-אלג'יריה. בית מטבחיים חמש יחוויר ליד זה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s