מקום? (בניו-יורק, במלעיל)

השיר הזה, Empire state of mind אותו מראפרפ ג'יי זי עם אלישה קיז אדירת העגילים וסוחטת הפסנתר כאילו היה מכשיר בחדר הכושר (כמה יפה היא אומרת את מילת ההשראה – אִינספַּאיֶיר), הוא גם שיר ריצה מושלם (עד כדי כך מושלם שהגיע הזמן שאקח את עצמי ברגליים ואחזור לרוץ. את גיל ארבעים אני רוצה/יש לחצות בריצה), אבל בעיקר מכיל תזכורת לחיים שלמים שלא היו לי. חיים בשחור-לבן, כמו בקליפ. טוב, אולי בשחור-לבן כן, אבל לא בניו-יורק. או נכון יותר – לא בניו-יורק, במלעיל.

עם השיר הזה אני יכול כמעט להיזכר בילדות האחרת, בערב היורד שתי וערב על השדרות והרחובות, בירוק האורבני של הפארק ובאפור האורבני ממנו של הבטון העוטף, השומר. כמעט לשמוע שוב את הקפצת הכדור על המדרכה החשופה כשאני וטיירון ואחרים ששמם רחוק ממואיז הקטן כרחוק מערב ממזרח הולכים לזרוק לסל סַאם הוּפְּס. או את אמא שמבקשת שאחזור מהר ושאזהר. עם השיר הזה אני יכול כמעט להיזכר ברוחבם האינסופי של ימי ראשון, או בידה של אשאנטי בידי ברגע שכולו צמר גפן מתוק או בבניינים המסמנים במדויק את מרכז העולם או בחשש מפני השאלה החבויה במעמקי הצד האפל בהמנון סינטרה:
(?If you don't make it there, will you make it anywhere), ובאמונה שכן, או לפחות שאולי. עם השיר הזה אני יכול כמעט להיזכר באופן שבו נובמבר פורץ אל מנהרות הרכבת התחתית, ובקור המקפיא, הקפוצ'וני, המחשל. עם השיר הזה אני כמעט בניו-יורק, במלעיל, שם (לא) נולדתי וגודלתי, שם (לא) שמרתי על זה רִיל. בניו-יורק, במלעיל.

        

3 מחשבות על “מקום? (בניו-יורק, במלעיל)

  1. אהרון (: אבל אני חושב שאתה מבלבל ביני לבין טיירון. תודה על הריצה – האנשים שלי ידברו עם שלך בקרוב.

    דפנה: קראתי על יורק המוצפת. גם אצלי אנגליה מלאת משקעים. ועל התבנית: אולי הבעיה היא עם אנשים שהם תבניות סיליקון של נוף ילדותם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s