מה? (והמלח רץ)

 

הכל גירד מאוד.
שריטות ארוכות הובילו כאב מסמא במעלה הזרועות, אבל יותר מכל הפריעו לה הקיבעון וחוסר התנועה. דמעה שטפה מעט מלח במורד הלחי. לרוץ אחר בעלה ושתי בנותיה לא יכלה, ובכל זאת – לא התחרטה כשהביטה לאחור. רחובה הראשי של סדום עדיין בער במורד המכתש והבניינים העלו עשן שחור ומצחין. להריח יכלה. וגם לראות.

ואכן ראתה – את זעמו היחיד של האל הנורא, את ציפורי השאול יורקות הגופרית, שהנמיכו בצרחות מחרישות אזניים מעל עמורה באופק. היא ראתה את מרכבות הנחושת הגדולות כגבעה שעקרו עצים בנשיפת אש בוערת, וגם את שליחי ה' – קבוצות קבוצות של מלאכי חימה ירוקים וכיסוי ראש נוקשה לראשם, הקוראים זה לזה במבטא זר: "טוהר!" ו-"אחי, מסע כומתה בזמן, קולט? אין דברים כאלה!" ו-"כאן משנה לבונה – מבקש סיוע במרדף אחר מקומיים, עבור."

הם לא הבחינו בה תחת המעטה הלבן והגבישי. הם עברו כה קרוב ונשימתה נעתקה כשהציצה בהם, ובאות האחת, המודגשת על כסותם – בה השתמש האל בחרונו:

 

8 מחשבות על “מה? (והמלח רץ)

  1. זה אחלה טוויסט, זה. ציפיתי למשהו אחר ופתאום באת בסיבוב.
    …אבל אולי כדאי לעשות כמה שורות רווח לפני התמונה הדרמטית, כדי שעיניים סוררות לא תפזולנה למטה לפני שמסיימים לקרוא את הטקסט?

  2. תודה.
    ואני חושב שעניין העיניים הסוררות קשור להעדפה שלי לכתיבת רומנים במקום דברים קצרים יותר. יש יותר שקט בקריאת רומן, גם מבחינה אופטומטריסטית.

  3. אני שוב כותבת תגובות לא אקטואליות… אבל תמיד נעלבתי בשבילה שם (מבחינה פמינסטית, כמובן…) "אשת לוט" "בת יפתח" מה יש? להן לא הגיע שם פרטי משלהן?
    אהבתי מאוד. (ואפילו הצלחתי להתאפק עד הסוף – אתה חושב שאני צריכה לראות רופא?)

  4. אבל בקונצונים (סדרת הדגל של ערוץ הופ על משפחה לא אמיתית) – לאבא קוראים מר קונץ ולאמא צילה.
    ואני לא חושב שהרופא נחוץ. רק לשתות חם בכל פעם שהחזאים משתוללים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s