מתי? (14 דקות באוקטובר)

הפסקת החשמל ארכה 14 דקות. במהלכן נשבעתי שלא אטיל יותר דופי בציוויליזציה. טו-בה ציוויליזציה. טו-בה. ולרגע פחדתי שהחשמל לא יחזור אף פעם, שלא היה חשמל מעולם. הכל זה היחצ"ן של האיטלקי ההוא גלוואני שגילה את ה-"חשמל החייתי" (בני עירו כינו אותו "מורה הריקודים של הצפרדעים"). או של ההוא, אלווה אדיסון שיצק אותו לנורות. ובכלל, מעניין אם "רהב" זה עיברות של בולשיט. רק הסלולרי הצליח להאיר, ולרגע אחד הדרך של קורמאק מקארתי היתה טיילת לעומתי.
חיבקתי וסיפרתי בלחש למייקי שהתעוררה מהחושך על מוקד 103, אבל לא על ההודעה הקולית שהלחינה משפט במשקל ארבעה רבעים מהמילים "אין", "צפי", "תודה", "סליחה". והנה, אני עושה זאת שוב. טו-בה ציוויליזציה. טו-בה. הזכרתי אבאים שעובדים בחברת החשמל, ואבאים שקצת פחות. ולימדתי אותה (צריך להתאמן) להתכסות, וגם איך לחלום חלומות טובים – מקצוע לא אולימפי שבו אני שיאן ישראל זו השנה המי יודע-כמה ברציפות. והלוואי שזה תורשתי, ממני והלאה. 
כשהחשמל חזר – כמו אויר לנשימה עבור DVD – התחשק לי לראות, לא בפעם הראשונה אבל כמעט כמוה, את הפרק ההוא מחשיפה לצפון.

4 מחשבות על “מתי? (14 דקות באוקטובר)

  1. איזו מוזיקה נהדרת מלווה את האור שם בפרק.
    וחוץ מזה עניין החלומות מחזיר אותי לספר הנפלא (ספרי "איתמר" של גרוסמן הם פשוט כאלה , בעיני) – איתמר צייד החלומות. לוכד חלומות לא עבד על הילדים, אבל ללמוד ללכוד שד כחול ולגלות שהוא קטנטן… עבד טוב יותר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s