מדוע? (שאבסססססס!)

באחד מימי שישי האחרונים נמצא מפלט בבית אבן יפה בירושלים ליד שולחן ארוך, ערוך, עליו פסטה טעימה במיוחד וסלט סלק וחומוס ובשר. ואז,

יחד עם הדמדומים – קולות מבאססססססים מהרחובות הסמוכים. תהלוכה. אנשים סובבים. מתמכרים לאנרגיה צנטרפוגלית. ממלמלים בפה מלא ואז צועקים. הלכה ה-ת' ובאה ס'. למה? כי השכנים אינם טובים בעיניהם. שבס. שאבס! שאבסססססס!!

המון אנשים שם בחוץ, כל כך מעט ת', כל כך הרבה ס'. ככל שהתמעטה הפסטה גברו הקולות. איפה הם בכלל? בחוץ, מסביב, בכל מקום. מססססססתובבים. בלגן אל-דנטה. 

המקומיים הירושלמים נותרו רגועים, והזכירו לי את רעידת האדמה בסיפורי L.A המעולה של סטיב מרטין. שם, אמה תומפסון הלונדונית מאבדת את שלוותה בזמן שהלוס-אנג'לסים ממשיכים לשתות את הקפה. זו רק רעידת אדמה – ככה וככה בריכטר, וזה עובר.                       

                       מתוך סיפורי L.A

הקלות הבלתי נסבלת של הקולות לא שככה גם כשהגיע הזמן לחזור לתל אביב. קל לי לדמיין אבנים ואגרופים מונפים ללא הבדל של דת או גזע או מין, ובמהלך הנסיעה מערבה נפרצו אצלי זכרונות ישנים – מפעם או מסרטים – זומבים אדומי עיניים גומאים במהירות מטורפת את המסך ומתנפצים על רכבים חולפים.

                    מתוך 28 ימים אחר כך

או אבנים מתעופפות על רקע השמיים הכפריים של טובאס. שאבסססססס! רגע, אני מנסה להחליף עוד תו בסמך. אינסיפאדה? ססססססאמו. אופסססססס, ססססססליחה. 

וכבר חושך, ולפעמים ירושלים בנויה כדי להטעות – שער הרחמים, למשל. והם צועקים, ובלתי נראים. זה לא פוסט אנטי-חרדי, להיפך. הרי היציאה מהעיר לוותה בחרדה. נסענו, אני ומייקי, ולא רציתי שהיא תיבהל. כולם מדברים על העלייה לקסטל, איפה הירידה?

יומיים משם התראיין ברדיו רב שניסה להסביר שזה מה קורה כשמהסטטוס קוו משאירים רק סססססס. כששאלו אותו משהו על חברי מועצת העיר החרדים הוא אמר: "אני לא מייצג אותם. אני מייצג את השבת."

משפט גדול. צודק, כבוד הרב. כל יום זכאי לייצוג (אפילו על ידי סניגור ציבורי, שומו שמיים). ואני? אני הייתי שמח לנסות ולייצג פעם – פרו בונו – את שישי, שש ורבע, באיזהשהו מקום שיש בו ים.

                                                Blankenberge

 

7 מחשבות על “מדוע? (שאבסססססס!)

  1. קראתי את צ'ונג בשבת
    בעקבות הרשימה: סודות צבאיים משמיים
    חוץ מהצחוק, הג'אגלינג והכל, אתה כותב נורא יפה על אהבה
    וזה לדעתי לב הספר. צ'ונג-יערה
    המלצתי עליו כבר לאשתי ולחבר טוב, כספר על אהבה
    ואז קראתי את הפוסט, ונזכרתי שאת ירושלים
    השאיר צ'ונג לגדי…
    ובגדי (כנראה גם בירושלים) יש מעט מאוד אהבה…

  2. תודה רבה – על התגובה, הקריאה, המילים הטובות וההמלצה.

    כן, אתה צודק – גם לגבי לב הספר וגם לגבי גדי וכמות האהבה שבו. לגבי ירושלים – אני חושב שהתמונה של שער הרחמים החסום עדיין משוכפלת להמון סצינות אחרות בעיר.

  3. כנראה שהיו פותחים את שער הרחמים, באם היתה מתבצעת עסקת נדל"ן והיו יכולים להציג את השער הפתוח כעוד כיוון אוויר אחד…
    ומה לנו להלין על שער הרחמים, כאשר עיניהם וליבם של רבים נשואות אל שער הדולר.
    שמא הדוסים-הכועסים (במילרע ולא במלעיל) בכלל התכוונו למחאה על גורלו של ח"כ שלמה בניזרי ולכן צעקו שב"ס כלומר: שרות בתי הסוהר?
    ורק מפני היום, השעה וההגיה האשכנזית זה נשמע כמו שבעס.
    אבל עזוב פתיחת חניון בשבת, תאר לך מה היה קורה אילו היו מנסים לפתוח את שער הרחמים בשבת…

  4. ירושלים עיר קשה, אבל אהבה אף פעם לא באה בקלות . משום מה לי קשה היום הרבה יותר להסתובב בתל אביב. היא תמיד נראית לי הרבה יותר מנוכרת וקרה. (וסליחה – זו רק החוויה האישית שלי).

  5. שועי, מיקה – נדמה לי ששניכם צודקים לגבי ירושלים. ולמרות הקושי, למדתי להסתכל עליה בלי לסובב את הראש (וגם למדתי להגיע למלחה או למדרחוב).

  6. וואו… מרשים. היום להגיע למדרחוב זה אחד הסיכונים המחושבים ביותר שצריך לקחת. ולו רק בשל ה – מוטלת בספק – רכבת הקלה (או כמו שקוראים לה אצלנו הרכבתקלה…)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s