מדוע? (למה אני כותב)

עניתי למדור שנקרא "למה אני כותב", המופיע היום ב-"ישראל היום".
לקחתי את ה-"ככה אני." וניסיתי לפרק אותו קצת. יצא זה:

מגיל צעיר רציתי לכתוב. לא להיות אסטרונאוט. לא כבאי. לא מישהו או משהו בשוק ההון. לא שוטר ולא רופא (שיניים, למשל, או עור או רופא מרדים). רציתי לכתוב – לעצמי. לאחרים. רציתי להיות סופר, להיות ממציא של ספרים. תומס אלווה אדיסון של סיפורים. להיות חתום על מילים ואחראי על כל פסיק מהיה היה ועד עצם היום הזה.
ספרים מרגשים אותי. משומשים או חדשים – יש משהו מגנטי באופן שבו הם מצטופפים ונצמדים על המדף. אני אוהב את הטיית הראש כדי להציץ בשם. אני אוהב את האחיזה בכריכה – קשה או רכה – ואת הרושם הראשוני המתפשט במהירות לאחר פענוח המשפט הראשון. אני אוהב להקשיב לצליל המורכב והלא מונוטוני של הדפדוף.
היום הכל סחיר. הכל משווק ומושק, מופץ ומלוהק – גם ספרים, אבל בהם יש משהו נוסף – הם יוצאים לאור.
כשאני כותב, אני מוצא את מקומי בעולם המורכב והכל כך לא פשוט הזה, ותוך כדי כך, אני בורא אחד אחר, חדש – שעל מגרעותיו, שריטותיו, דמויותיו ומגבלותיו אוכל לבוא בטענות רק אל עצמי. כשאני כותב, אני לוקח אחריות.
כשאני כותב, אני מרגיש נכון. זה סובייקטיבי, כמובן – אבל נכון. אני מודה שלא הייתי בצופים (למרות שיש משהו רואה ואינו נראה בכל סופר), אבל קשה מאוד להתווכח עם "הֱיֵה נָכוֹן", נכון?



 

3 מחשבות על “מדוע? (למה אני כותב)

  1. למילה הכתובה והדרך שבה אתה מגיש אותה מותירה תחושת "אוהו!" כאילו המילים הם שחקנים על בָּמָה. כתיבה היא דבר סוחף שעוטפת את גלגלי המוח כמו של רכבת שיוצאת בכל פעם מתחנת האם לנסיעה חדשה מרתקת.

    למילים בסֵפֶר יש משהו שמבעיר חושים ושמתנפץ כמו גַּל על צוּק. וזה מהו ששום אתר וירטואלי לא יכול להחליף.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s