מה? (הסאונד של דקארט)

אחד הרגעים שאזכור מהתואר הלא גמור שלי בפילוסופיה – לפעמים באמת הכל מים – סובב מרצַה (ד"ר נועה נאמן צאודרר) המתארת יפה-יפה את דקארט לבד בחדר, בכותונת לילה, מחזיק בעט נוצה לאור עששית ומנסה להוכיח את קיומו של האל.

רנה דקארט: "ללב יש היגיון שההיגיון לא תמיד מבין"

בדיעבד, יצאו טיפה מגושמות, הוכחותיו של דקארט לקיומו של האל, וגם אני, היום, בכל פעם שחושב שמשהו החזיר לי אור, בכל פעם שאני מניף: "יש אלוהים!", נדמה שיוצאת בת קול מהשמיים ולוחשת: "זהו, שלא."

לי אין עט נוצה (בסדר, וגם לא כותונת לילה). יש לי לפטופית שהסבה אותי מקצועית. שהסבה לי נחת. מחשבה נישאה.

ובייחוד עכשיו – בחיי שאני כותב משמע אני קיים. אני מאפר אותיות. קופסה ליום. והספר מתהדק, אפשר ממש לשמוע אם בוהים במסך. הערות העריכה מסובבות אותו במהירות, וצריך רק להניח כף יד בטוחה על המקלדת – החומר מחליק מעצמו.

              ככה

ודקארט? דקארט לא יכול להירדם. הוא קם לאורה של עששית, ניגש אל מדף הדיסקים ובוחר באחד השירים הפרטיים והעצובים של הזמר האהוב עליו.

                                נגן דיסקים מהמאה ה-17 (Jieyu Design)

על רקע הפסנתר הספרינגסטיני, החי והמזייף, הוא כותב לחברו הטוב בלזק: "בעיר גדולה זו שבה אני חי, כל אחד מלבדי טרוד במסחר, ולכן הוא כה מרוכז בהכנסתו עד שהייתי יכול לחיות כאן את כל חיי מבלי שנפש אחת תבחין בי."

ואז הוא תוהה: "מון דיֵה, איֵה השַׁלָּט?" ומוצא, ומגביר. ועוצם את עיניו ושוכח לרגע מאפשרות אי קיומו של האל.

 

7 מחשבות על “מה? (הסאונד של דקארט)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s