מקום? (עמק החיות המוזרות)

מרחוק, כנראה שכל הסקנדינבים נראים לנו אותו הדבר – יצורי איקאה גבוהים, בהירים ותבוניים, המשתזפים מלוא בלונד בקיץ הקצר ומגרשים מחשבות אובדניות בעזרת מגלשיים ומיתולוגיות כשהחושך מרפד את עולמם.
זה החורף הלבן, הזר, הארוך, המשיי והמוחלט שגורם להסיק: הם שם. אנחנו כאן. זה השלג, הקרח, הכפור, הקרה, הפתיתים, ולנו יש פלאפל. פלאפל. פלאפל.
למראה חורף כזה, ראוי להשיל את שמיכת השנים. יש לרוץ אל השלג בהתלהבות ולדרוך ולהתבוסס בו, כאילו היה זן ענבים המפיקים יין לבן ופלאי.

לא כל ספרי המומינים של הסופרת והציירת הפינית טובה יאנסן (1914-2001) עוסקים בחורף,

maxronnersjo.blogspot.com

באחד שוטח מומינאבא את זכרונותיו, באחר מגיע כוכב שביט מאיים אל העמק הרך, אבל המובהק שבהם – בו מצליחה יאנסן ללחוש לנו "חורף", "וואוו" וגם "ששש…" נקרא "Moomintroll midwinter" ותורגם על ידי אוריאל אופק ל- "עמק החיות המוזרות" (פלאפל. פלאפל. פלאפל).

"ואז קרה משהו שלא קרה מעולם, לא קרה מאז נכנס המומין הראשון אל מאורתו לשנת החורף. מומינטרול התעורר – ושוב לא יכול היה להירדם."

 מכירים את התחושה?

virtual.finland.fi

למומינטרול עיניים חכמות וזנב תואם. הוא אוהב (מאוד ועד עמקי נשמתו) את סנורקה, אחותו של הסנורק העסוק תמידית בפרויקטים מדעיים. 

מומינטרול הוא בן למומינאבא שננטש על סף בית יתומים בילדותו ומאז חובש מגבעת שחורה ומנסה לכתוב את זכרונותיו, ולמומינאמא הרוקחת תרופות פלא ומופיעה תמיד עם תיק היד שלה.
למומינטרול אח מאומץ – סניף, בן לגזע דמוי קנגורו, אך תאום נפשו האמיתי הוא סנופקין, הנודד כל חורף דרומה בחברת אוהל ומפוחית וחוזר באביב.
יש גם המיולינים המתמחים באיסוף בולים, שמנטפים הנטענים מסופות ברקים, חדפים בלתי נראים, דיירים קדמונים מתחת לכיור המטבח, רמשים זערוריים ורגישים ומפלצות גרוק מקפיאות. ומאי הקטנה.

יאנסן מחבקת את הקורא. מבטה כל-יודע.

איוריה מבהירים כיצד נראה כובעו הירוק של סנופקין, מה כובש כל כך בעיניה של מאי, ואפילו את בדידותה של מפלצת הגרוק.
בדיוק ברגעים הנכונים, מופיעות הערות מחבר קסומות ומנחמות כמו "במקרה שהקורא מרגיש כי הוא עומד לבכות, הריהו מתבקש להעיף מבט חטוף אל עמוד מאה ותשע עשרה".
ותמיד, פשוט כך – תמיד, עוטפת התרגשות מילולית את עמק המומינים. הדפים בספריה של יאנסן עולים על גדותיהם, מלאים ביצורים משונים ובהתרחשויות לא רגילות, אבל המילים אנושיות כל כך ונקראות בלחש מבורך. בשקט מחוייך. אולי גם בגעגוע שאין שני לו.
לקרוא וללחוש. לקרוא ולחייך. לקרוא ולהתגעגע.

הדממה "עמוקה ומלאת ציפייה".
נברשות זכוכית "מדנדנות לעצמן בחשאי בתוך כיסוי המלמלה הדקיק".
ומכתבים מתחילים כראוי, במילה: "להתראות!"

6 מחשבות על “מקום? (עמק החיות המוזרות)

  1. הבעיה שעשו לספר הזה גירסאות טלוויזיוניות לילדים בכל העולם והרסו שם את כל הסיפורים עם הקולות הצווחניים הסיפורים המתארכים. והתוספות המיותרות.

    לקחו לספר את כל המיוחד.
    חבל.

  2. הספר של אוריאל אופק הוא תרגום של התרגום האמריקאי. בתרגום האמריקאי יש לא מעט שינויים שלא קיימים במקור והם עשו את דרכם גם לתרגום העברי. אופק גם הוסיף את השם "חיות מוזרות" מה שלא קיים בשום ספר של המומינים וגם קצת מעליב.

    לפני כמה שנים יצאו תרגומים חדשים לעברית שתורגמו מהמקור השבדי והם אמינים יותר.
    הראשון "הסיפור על מגבעת המכשף" והשני "חורף קסום".
    אני ממליץ😉

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s