מי? (הארי פוטר בכל נמל)

חצות וחצי: האנשים הרגילים – המוגלגים אם תרצו (ואם לא) – עמדו בשתי שורות ישרות ונרגשות כבר מחצות וחצי, אבל אצלינו, במתחם ה-VIP(!), אנשים שתו בנחת שמפנייה וטרפו בוטנים מצופים בשקר כלשהו עד עשרה לשתיים.
נעים בנמל כשאתה במתחם ה-VIP(!). לא צפוף במיוחד, רוח נעימה משחקת בקרח היבש והמכושף, לכאורה, שהוצב על השולחנות, ילדות מגל"צ מסתובבות ושואלות את הבלתי נמנע (מהי הדמות האהובה עליך? מה היית מבקש מהארי לו היית יכול?). אנשים בשחור תרבותי, אנין, מעודכן. כמעט כולם קראו את השישי. חלקם כבר ראו את החמישי. אנשי VIP(!) שבעים (מהכל, מסתבר, חוץ מבוטנים) – גילת אנקורי. סמנכ"לים, בנים של סמנכ"לים. גילת אנקורי כבר אמרתי?
חמישה לשתיים: במוגלגים עוברת צמרמורת של עונג – אי אפשר לעצור את הזמן. עוד מעט זה יתחיל, ממש כמו בלונדון.
אצלנו, ב-VIP(!), כאילו כלום. כן, כבר שולחים חצי מבט אל השולחן העמוס ספרים ותוהים היכן נקבל את עותקי החינם שהובטחו על גבי ההזמנה, אבל כלפי חוץ – שמפנייה ובוטנים. קייטנה של בריטיש איירווייז.
דקה לשתיים: המוגלגים מכינים את השקלים. העיקרון פשוט – נייר תמורת נייר – מאה ומשהו ש"ח לספר היום, מאתיים מחר. אצלנו ב-VIP(!), כל זוג בודק שוב את הסימניה שקיבל בכניסה תמורת ההזמנה. סימניה המקנה עותק חינם. הספרים על השולחנות מסודרים כשני צריחים גדולים, וסביבם כבר מתחילה להצטופף דינמיקת מסוע מזוודות בנתב"ג.
עשר שניות לשתיים: ספירה לאחור בוקעת מהשמיים הכהים. זעקות יו-הו! בסופה, ומאות בלונים מופרחים מערבה (ללונדון?). רוח צינית משנה כיוון והם עושים את דרכם לכיוון חולון/בת-ים. אף אחד לא בא לחלק את הספרים. אף אחד. כוסות שמפנייה מוכתמות שפתון ובוטנים ללא דורש על השולחנות הגבוהים.
שתיים ועשר שניות: מישהי (דווקא לא גילת אנקורי) שולחת יד מהוססת אל ערימת הספרים על השולחן ולוקחת עותק. ככה סתם, לא תמורת סימניה, בלי סרטיפיקט, פשוט לוקחת. ולא את העליון – כי הוא מכוסה בטל ורסיסי שמפניה – את זה שמתחתיו. הצריחים על השולחנות מתחילים להתפורר.
שתיים ודקה: בחרו אחד משני סופים אפשריים:
א.      הקהל דורש ממנה להחזיר את הספר, לחכות לחלוקה מסודרת, ל-… נו באמת.
ב.      אנשים אוספים ספרי הארי פוטר כמו איראנים בשדה של אורניום מועשר. חלקם לוקחים שלושה-ארבעה-חמישה ספרים. המוגלגים מביטים בנו מאחורי החבל המסמן מי VIP(!) ומי בחיים לא, בזעם, תדהמה וקנאה.
וככה זה נגמר – שלוש דקות לאחר שתיים לא נותר דבר. אקסודוס של סמנכ"לים, בנים של סמנכ"לים (גילת אנקורי נעלמה לי), יוצאים אל הנמל, עמוסי הארי פוטר. תפוס כמה שתוכל.
תחי ג'.ק.רולינג. תחי מדינת ישראל. תחי. תחי. תחי.

4 מחשבות על “מי? (הארי פוטר בכל נמל)

  1. אבל קשה לקריאה. גם משום שאינך טורח להסתיר את שביעות רצונך ואת גאוותך על שאתה יושב בצד "הנכון" (למרות כל מה שאתה אומר כאן).
    .

  2. תודה על ה-"טובה", אבל אין כאן לא גאווה ולא שביעות רצון, רק הסתכלות מהצד על הדרך בה העולם המוזר הזה פועל.
    וצריך קצת יותר מעותק חינם של הארי פוטר כדי להגיע לצד הנכון, אם יש כזה בכלל.

  3. היית בויפ או לא היית בויפ? תוכל להבהיר?
    אתה חושב שהסימני שאלה יצליחו להגיע לצד הנכון בזמן?
    כל כך הרבה שאלות, כל כך מעט הומור.🙂

    טרמב!

  4. מה לא ברור?!
    כן, הייתי ב-VIP(!).
    אחרת, לא הייתי כותב משפט כמו: "אבל אצלינו, במתחם ה-VIP(!)"
    מה שכן, סימני השאלה היו אחלה.
    וטנX!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s