מי? (הי, אבני זה שיכול אותיות של בנאי!)

תמיד רציתי להיוולד למשפחת אצולה.
אני לא מדבר על מלוכה – לא יואב וינדזור, למשל, כי אם בסוף הנסיך הארי יעשה מילואים בקאסבה של תיכרית, אז מה הטעם?
אני גם לא מדבר על כסף – לא יואב וורטהיימר ולא יואב אריסון. איך אוכל להסביר לסטף או לשרי שאין לי חפץ בארוחת צהריים עם מועצת המנהלים? או לתרץ מדוע מכרתי את נכסי המשפחה ושמתי את הכל בפק"ם והנה הריבית, קנו לכם משהו יפה.
וגם לא סתם בן של. אני לא רוצה להתחיל לחשוב מה עבר לבן ארצי בראש כשפרט על הגיטרה וזימרר, "אני אפס, אני אפס."

אני מתכוון למשפחות האלה, הגדולות, המתרחבות ממש כמו היקום, משפחות שבהן אומנות מתחתנת עם אומנות, וכולם מביימים, וכותבים ומלחינים ושרים ומצלמים.
כל מפגש משפחתי כזה, ככה אצלי בראש לפחות, הוא קומפוזיציה של מילים, או לוקיישן, וכל "שלום" ו-"מה המצב?" או "נדבר" טומן בחובו הבטחה לעתיד, זרע הצלחה. ואם מטאטאים קצת בכניסה, ניתן לאכול גרגרי כישרון וחתיכות מוזה ממש מהרצפה!

רגע, רגע – דונט לט מי בי מיסאנדרסטוד, המשפחה שלי נהדרת (כשהיא מאושרת היא דומה לאחרות וכשהיא אומללה, היא אומללה על פי דרכה), אבל תמיד סיווגתי אותה כמשפחה המקדשת את הנורמה, "עבודה מסודרת ואז העולם פתוח בפניך". משפחה טובת לב אך ריאליסטית הגורסת כי חלומות הם בדיוק כאלה – חלומות, ורק מעטים מצליחים להיאחז בהם.

אף פעם לא התעסקתי עם שורשים – טיפה מחניק עבורי, אבל בשנים האחרונות מסתבר לי שעל דרך האבנים המשפחתיות משובצים גם כמה איי תנועה – אנשים שמתייחסים לשגרה כאל פיניאדת ענק ובטוחים, מניסיון, שאם יחבטו מספיק זמן – החלומות פשוט ינשרו לכף ידם הפרושה:

  • את ה-bullet הזה אני נאלץ לשים כי משום מה בלעדיו, גם לאחר דקות ארוכות של נסיונות, השורות הבאות לא מסכימות להתיישר ולהישאר באותו קו. מצטער, אבל אני חייב לצטט את עצמי: "השנה הייתה אלפיים ומשהו, אך העניינים לא היו עתידניים במיוחד."
  • זהרה לביטוב (בת-דודה של אבא שלי): טייסת ראשונה, כותבת מכתבים סדרתית לשמוליק שלה, עליה ביססה דבורה עומר את "לאהוב עד מוות".
  • איילה בן טובים (בת של בן-דוד של אבא שלי): AKA סיסטר בליס מהפיית'לס.
  • רונית אבני (בת-דודה שלי): עליה כבר כתבתי בהזדמנות אחרת
  • ולאחרונה, אהוד – אינדיאנה ג'ונס – נצר (בן-דוד של אבא שלי): שגילה את קברו של הורדוס לאחר חיפוש של למעלה משלושים שנה.
  • ואשקר אם לא אכתוב שאת ה-bullet הזה אני משאיר לעצמי.
  • ואולי גם אחד למייקי, הבת שלי.
  • והנה גם אחד לקורא המיליון.

מחשבה אחת על “מי? (הי, אבני זה שיכול אותיות של בנאי!)

  1. היה גם אחד כזה שנסע בג'יפ בסיור לאורך תעלת סואץ ב- 25 לאוגוסט 1968. ג'יפ גור שלו עלה על מארב מצרי. שניים נהרגו וסמל רואינה יעקב מאילון נחטף.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s