מי? (מי חלול)

"ההנהגה שלנו חלולה," פסק דויד גרוסמן בנאומו המדובר ובו ברגע הפכה "חלול" למילה עם הד, ופרצה לסדר היום הציבורי. ואפילו הו-הא מי זה בא, נשיא המדינה הבא!
 
הערת ביניים ראשונה:
אני שותף מלא לדעתו של כל מי שמביע אכזבה מהמנהיגות הנוכחית, אבל השכיחות שבה מחליקים סופרים (גדולים ופופולריים ככל שיהיו) לנישת איש-רוח/מדינאי-על, היודע בדיוק מה צריך לעשות כדי להביא שלום ושגשוג ואושר גדול, מוגזמת מעט בעיניי.
סוג הספרים שסופר כותב, משרטט גם את אופק ייעודו הציבורי.
בנימה אישית – הספרים שאני מנסה לכתוב מנסים דווקא להוביל את הקורא לצד המציאות, ולא להחזיר אותו לתוכה. סופר מהסוג שאני מכוון אליו, לא צריך לצייר את מפת הדרכים המדינית (לא בספריו ולא מעל במות העיר), אלא מפה אחרת לחלוטין, שתשלח את גיבורו ואת קוראיו למקומות שלא היו מגיעים אליהם בלעדיו.
 
הערת ביניים שנייה:
אם כבר, אני רוצה להציע תיאוריה הפוכה לחלוטין – המנהיגות אינה חלולה, היא מלאה בעצמה.
 
הערת ביניים שלישית:
יש הטוענים שלא רק המנהיגות חלולה, אלא העולם כולו –

 
על פי התיאוריה "The hollow earth", שפותחה על ידי האסטרונום אדמונד האלי (1656-1742), ושוכללה על ידי המתמטיקאי ליאונרד אוילר (1707-1783) –  כדור הארץ חלול ובקוטב הדרומי והצפוני מצויים פתחים נסתרים, המובילים אל ליבו של הכדור.
מה שמצא חן בעיניי בתיאוריה הזו היא שאת תופעת הזוהר הצפוני ניתן להסביר כדליפה של אור מהשמש הפנימית החוצה.
"המסע אל בטן כדור הארץ" של ז'ול ורן נכתב בעקבות התיאוריה הנ"ל ועל פיה, כדור הארץ מאכלס בתוכו גם יבשות, בעלי חיים, ומי יודע, אולי אפילו מנהיגות ראויה?

למידע נוסף: The hollow earth theory

7 מחשבות על “מי? (מי חלול)

  1. זה שמי שלא עבר את המסלול המלא של פוליטיקאי מן השורה (כולל התחככות במרכז המפלגה, קשירת קשרים, מתן וקבלת טובות הנאה וכיוב') אינו רשאי להגיע לעמדת השפעה ציבורית או לשאת דברים בפומבי. חלומם הרטוב של "מנהיגינו" האימפוטנטים.
    האמת היא שכל אדם שדבריו מנומקים ובהירים, כמו דברי גרוסמן בעצרת, רשאי ואפילו חייב לומר את אשר הוא חושב. במקרה של גרוסמן מקשיבים לו יותר מאשר לאדם המצוי בשל פרסומו, שאותו הוא מרוויח ביושר כבר שנים, וטוב שכך. את כל מדינאינו המקצועיים והמצוינים הייתי מחליפה בגרוסמן אחד או באדם כמוהו. אמנם אין לו הכותרת הרשמית "מדינאי" (לפרץ יש??), אך טובים הגיון בריא, ראיה נכוחה של המציאות ומניעים טהורים מכותרת מדומה.

  2. זה שקל יחסית לעמוד בצד ולהגיד, גם אם זה מנוסח בקפידה, שכולם אפסים וחסרי יכולת, אבל הרבה יותר קשה לעשות משהו לגבי זה.
    אם כבר, אני מעריך את מה ששלי יחימוביץ עשתה – זרקה קריירה בתקשורת לטובת בוץ מפלגתי. זו החלטה שגויה לפי דעתי מבחינתה, אבל לפחות תיאורטית, אם היא תהיה פעם ראש ממשלה, היא תוכל לשנות משהו.

  3. כשהמנהיגים הם אפסים חסרי יכולת המביאים את המדינה מדחי אל דחי ומסרבים להתוות דרך (כלשהי, לאו דווקא זו של גרוסמן) בהחלט צריך להגיד את זה, למרות שאני מבינה שהעיסוק במציאות הוא מביך מדי עבור אניני טעם למיניהם. מסוכן להפקיר את השטח לנבלות, ועוד לשלול את הלגיטימציה ממי שמתעקש לא להפקיר. נדמה לי שזה מה שאתה קצת עושה.
    ואגב, תודה שהשארת את הביקורת העניינית והאדיבה כל כך על דבריי, שתי תגובות למעלה.

  4. לא שולל לגיטימציה.
    לגבי הביקורת העניינית למעלה, צודקת ואני מתנצל. התלבטתי אם למחוק – חופש הדיבור הזה באמת תחום אפרפר.
    בואי ניתן לאלמוני הזדמנות להצטרף לדיון ואם לא – אז כמו שאמר אהוד ברק – "נדע מה לעשות" (ולא ידע).

  5. על היותו חלול – כלומר על פי הטאו אין בו אנוכיות – מנהיגנו הנוכחיים (מכל המפלגות)ריקים מחזון וכשרון(חרוז צולע באופן סמלי). בכל אופן גם אני זעה באי נוחות כשסופרים(האומה החביבה עלי מכולם, לפחות הטובים שבינהם) שוכחים את מידת הענווה והופכים למטיפים בשער מטעם עצמם.
    נכון, זכותו של כל אחד להביע את דעתו, וסופרים גם מיטיבים להתנסח יותר מאחרים, אבל רצוי להתייחס לדיעותים באותה מידת הבקורת שאנחנו מפעילים כלפי פוליטיקאים,אין להם חסינות מטעויות או סתם פליטת שטויות

    חוץ מזה 'בעין ערך אהבה' גרוסמן היה צריך לסיים את הספר אחרי הפרק הראשון..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s