מקום? (בסיס חיל התותחנים בשבטה)

קורס קצינים, תחילת שנות התשעים.
מאיר אריאל עדיין היה בחיים.
בתור צוערים אנחנו ידענו להצחיק.

כשהתקרב המועד, התכוננו לטקס הסיום.
תותחנים הוא חיִל מוזר, מסתפק במועט, מאוד ציני, מאוד מודע לעצמו. (לא שאכפת לי, אבל מי שהחליף את הכומתה השחורה וקשת היום של אז בכומתת המיקי-בוגנים הטורקיזית הנוכחית, לא מבין כלום).

אז בטקסים שכאלו, חוץ מלצעוד אנה ואנה, היה מגיע בדרך כלל קצין בכיר, סוקר את השורות, ושואל שאלה נפוחה ומתריסה כמו: "אז למה אתה חושב שמגיע לך להיות קצין?"

בעמל רב, פיתחנו את התשובה המושלמת.
אם יבוא כזה קצין, פינטזנו, וישאל כזו שאלה, התמוגגנו, נענה כך:
"אדוני! אם אתה יכול, כל אחד יכול."

היינו צעירים. לא הבנו כלום. חשבנו שזו בדיחה. היינו בטוחים שלמרות כל האטימות, והקלישאות, והמחסור האדיר בהומור, הם בכל זאת יודעים מה שהם עושים.

חשבנו שכשאומרים "נוע, נוע, סוף!" – באמת יודעים לאן לנוע, ולמה, ומתי, ומה יקרה בסוף.
רצינו להאמין שכשמורידים פקודות  – הן לא פקודות מכירה.
קיוונו שכשאומרים "אחרי!" – לא מוסיפים בלחש "המבול".

מחשבה אחת על “מקום? (בסיס חיל התותחנים בשבטה)

  1. במקרה יצא לי להסתובב במסדרונות האפלים של מקחת"ר בדיוק בתקופה שקיבלו את ההחלטה על הצבעים החדשים לכומתות ובמקרה אני יודעת שהיתה מלחמה לא קטנה בין ראשי החיילות מי יקבל את הצבע הכי זוהר, בולט ומזוויע, "כי גם אותנו צריך לראות". וכך זחלו פנימה הטורקיז, הכתום ועוד. אז זה לא סתם טורקיז, זה טורקיז שנאבקו עליו במיוחד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s