מי? (אני)

שלום. קוראים לי יואב אבני.

קורות חיים אלטרנטיביים:
יליד 1969, גר בתל אביב. אבא למייקי.
התחנך בגבעתיים (כיתה א'). גדל במושב. בתיכון התחיל בריאלית. המשיך בביולוגית (סיפור חיי).

שירת בצבא. חיל הים. ואז תותחנים. שוכנע לחתום שנת קבע. חתם.
נסע למזרח. מזל שנסע – איבד חבר טוב אבל נהנה מאוד. בקיצור, התבגר.
בערך.
חזר וכתב סיפורים קצרים.
"איזה מטומטמים האמריקאים" יצא לאור ב-1995 בהוצאת תמוז.
שוכנע לעשות תואר ראשון בכלכלה וניהול באוניברסיטת תל אביב. לא מאשים בזה אף אחד מלבד את עצמו. סבל אבל שתק והמשיך לחתור עד הסוף.
עשה תואר שני בתקשורת באוניברסיטת קלארק, ליד בוסטון.
ארצות הברית יכולה להיות נהדרת.
גם האי הבריטי.
חשב שהוא רוצה לעבוד בהיי-טק:
עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. עבד.
עבד. עבד. עבד. עבד. עבד. הבין שזה לא זה.

למרות הכסף, והנסיעות לחו"ל ועשרות העובדים והיעד המשותף, זה לא זה.
נזכר, או נכון יותר, ידע שבעצם, מה שהוא תמיד רצה לעשות זה לכתוב. "שלושה דברים לאי בודד", רומן על שכיר היי-טק היוצא לנסיעת עבודה לאי בדיוני באוקיינוס ההודי, יצא לאור בינואר 2006, בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן.

במקביל, חזר לאוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בפילוסופיה.
מצד אחד, אי אפשר לחיות מכתיבה – בינתיים.
ומצד שני, אי אפשר לחזור לעבוד מבוקר עד ערב, בכל שבוע, כל השנה, בהיי טק – אף פעם.
לכן, עובד במשרה חלקית וכותב את הרומן הבא.

"החמישית של צ'ונג לוי", מסע פרוע אל העתיד הקרוב המתרחש בישראל, 2017 יצא לאור במאי 2009, בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן.

איתו הופק גם הטריילר הראשון לספר מקור עברי: 

ב2011 יצא לאור "הרצל אמר" המניח שתוכנית אוגנדה התקבלה וישראל היא מדינה במזרח אפריקה.

כותב. קורא – על הסכין, על המדף. משחק כדורסל. מדבר את שתי השפות.

מדוע? מדוע בלוג?
גילוי נאות: אני מעדיף דף כרוך אחד על פני ג'יגות של פוסטים.
ספרים, כמו סושי – ארוזים באופן גאוני ומחזקים את ההכרה שלא הכל יכול להיות וירטואלי.
אבל בכל זאת, לא כל מה שאני אומר או חושב צריך ויכול להיכנס לפיה או למוחה של אחת הדמויות המרכיבות את הרומן שאני כותב.
וחוץ מזה, בית וירטואלי הוא השקעה טובה לעתיד. הסבאים שלנו ויתרו על מגרשים בקצה תל אביב, אנחנו לא נחזור על הטעות הזו ונתקע דגל (או אייקון של דגל) באינטרנט!

מה? מה הקטע עם המי, והמה, והמדוע?
אני לא אוהב כתיבה עיתונאית. אין בה את הסם שבזכותו אני כותב. היא משוללת דימיון. (לנחש האם הגמלאים יצביעו בעד או נגד התקציב או האם עורך דינו של הנשיא מאמין לו, לא דורש דימיון).

וחוץ מזה, סיפור: פעם עבדתי במקומון קטן.
גיליתי שרוצים לעקור יער.
עשיתי כתבה.
אחרי כשבוע, נכנסה אישה מבוגרת לחדר ושאגה עליי: "אקולוגיה זו אני!!!"

אבל חמשת הממ"ים המרכיבים ידיעה עיתונאית, הם רעיון לא רע.
מי, מה, מתי, מקום ומדוע.
אם אחד מהם מופיע ככותרת, אפשר להבין מהר מאוד לאן נושב הפוסט ולהחליט האם הוא שווה את הזמן הלא וירטואלי שלכם.

מקום? כאן.
בחודשים הקרובים יתארחו כאן, לא בהכרח בסדר הזה:
טום רובינס, חשיפה לצפון, ברוס ספרינגסטין, קצין תותחנים ראשי ודן חלוץ, ארצות הברית של אמריקה, כדורסל מקצועני ולא מקצועני, אהרון ברק, הפרק האחרון של העונה האחרונה של עמוק באדמה, ועוד.

26 מחשבות על “מי? (אני)

  1. לפחות לפי רשימת הנושאים יש למה לצפות – בפרט אני סקרן לקרוא מה יש לך לומר על טום רובינס, ועל הפרק האחרון של עמוק באדמה.

  2. מאוד אהבתי את ההצגה העצמית שלך – התוכן הסגנון, אפילו שמדובר רק בפוסט צנוע וקטן. ממש עושה חשק לקרוא את הספרים שלך. רשמתי לפני ברשימת ה"צריך להשיג".
    גם אני סקרנית בנוגע למה שיש לך לומר על הסיום של "עמוק באדמה". צפיתי בסדרה הזו באדיקות ואת העונה האחרונה שכרתי ב-DVD במיטב כספי. גם לי יש דיעה, מגובשת למדי. אז כולי ציפיה.

  3. אהלן יואב
    זה רפי, עבדתי איתך בתקופת ההי-טק שלך, ועזבתי ב2001 לארצות הברית. את האמת חזרתי לארץ רק לפני 4 חודשים, ושטיילתי בהודו מצאתי את הספר שלך על מדף ספרים בקאסול. קראתי וממש נהניתי, היה ממש כייף להכיר אותך בצורה יצירתית כזאת ולא דרך טכנולוגיות חדשות של מיקרוסופט🙂

    שיהיה בהצלחה בפרוייקט הבא!

  4. אם דוגלאס אדמס היה יודע עברית ו/או חי, הוא בטח היה טופח לך על השכם, או מזמין אותך לשעת התה על "שלושה דברים". פשוט משובח

  5. בספר הראשון (שלושה דברים..) חשבתי כמה שהספר חמוד וכיפי. בספר השני התפעלתי מכל עמוד וחשבתי, 'כמה הייתי רוצה להיות קצת יותר כמוהו'. עבודה נהדרת, אצלנו בבית מחכים לבאות.

  6. קראתי את ספרך הראשון -וונגוט היה גאה בך.
    חוץ מהקטע של מכבי -היה יופי אבל הם הפסידו כך שזה תיקן את זה.בכל מקרה אהבה תמיד תנצח(אפילו משחק כדורסל)
    שילוב של תמימות וציניות הוא נפיץ-תזהר שם בחוץ
    (קונג פו יעזור אולי)

  7. גאון!!!!!!!!!!!!!!!!

    קראתי את שלושה דברים, ומיד כשגיליתי שיש עוד אחד מיהרתי לקנות. שניה אחר כך לקרוא.

    המסקנה שלי היא אחת:
    אתה גאון.
    קשה לי לחכות לעוד אחד.

    אפרת.

  8. אוי, תודה,
    האתר שלך מלא הפתעות.
    זו בדיוק התחושה ש"חשיפה לצפון" נתנה לי. מבחינתי, הם עדיין שם. למרות שכריס בשביל כל העולם הוא איידן, אני יודעת שזה סתם ג'וב מהצד בשבילו. ממליצה, אגב, על הצלצול של "חשיפה" בסלולרי. ד"ש יומיומי מאלסקה.
    תמר

  9. 🙂

    שסבתא גילמור שיחקה ב"ריקוד מושחת"? היא היתה האמא שבקושי מדברת. אני מניחה ש"בנות גילמור" היוותה פיצוי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s