פעם שאלתי (את עצמי) מה היה קורה אם הייתי על אי – כמו באבודים, רק ביחיד, ובידיעה שאף אחד לא יראה את העונה הבאה שלי - האם גם אז הייתי ממשיך לכתוב? (יש שאלה טיפה קשה יותר – על איך אתה יודע שאינך באי כמו באבודים וגו').
סמוך(*) ליציאה לאור של החמישית של צ'ונג לוי – ככה קוראים לספר - הוא מתחיל להפוך ממשהו שכתבתי למשהו שיקראו. ואני יודע, ולא בפעם הראשונה וגם לא האחרונה, שאם כתיבה היא מעשה אמיץ – היא כזו בגלל ההכרה שכל אי צריך עונת תיירות. וגם טרמינל לקהל (הרחב).
אם יש לספרים מרכז כובד, אלו הרגעים בהם הוא נע. יציאה לאור היא קפיצה אבולוציונית (לכותב), וכמו שכתוב, בערך, באחד העמודים – מה אתה עושה כשאתה מבין איך לקפוץ אבולוציונית?
אתה קופץ.
(*) תחילת מאי בחנויות הספרים – טוב שזה לא מדע מדוייק.
ובהצלחה.
(אמנם זה היה מזמן, והיציאה לאור שלי היתה חד פעמית בינתיים, אבל הייתי בכזו מערבולת רגשית אז שממש כואב לי להיזכר בה.)
על ידי ימימה ב19/04/2009
ב 12:06 PM
תודה ימימה. אצלי זו מין תחושה (טובה לרוב) שהעתיד מכריז על בואו או משהו כזה ושמרגש לשים את האצבע על הרגע שבו כתיבה הופכת לקריאה.
על ידי יואב ב19/04/2009
ב 1:13 PM
ושמהיציאה הזו יבוא נוספות.
על ידי דפנה לוי ב19/04/2009
ב 2:06 PM
תודה רבה, דפנה.
על ידי יואב ב19/04/2009
ב 2:58 PM
מקוה שגורלו של הספר יהיה טוב מזה של המזנק בתמונה שבחרת.
על ידי musa g ב20/04/2009
ב 2:06 PM
הגיע הזמן! כבר התחלתי להתייאש קצת מלהתבשר שיש רק את "שלושה דברים" על המדפים
על ידי גפן ב20/04/2009
ב 3:06 PM
לפי דעתי המזנק נחת על רגליו, חייך, והתיישב בנחת בפינת הפארק עם אייס-ארומה (אף פעם לא מאוחר לקצת תוכן שיווקי).
על ידי יואב ב20/04/2009
ב 5:23 PM
אל ייאוש, ותודה רבה על הציפייה. היא משמחת אותי.
על ידי יואב ב20/04/2009
ב 5:25 PM
אומץ שלא יתואר. בקרוב אצלי, יש לקוות.
על ידי trischi ב28/04/2009
ב 4:17 PM
בהצלחה.
על ידי יואב ב29/04/2009
ב 2:08 PM